יואב ויס

חלק מהעבודה של להיות אמן זה להשתתף בטכסים הקרואים "פתיחות".

כל יום חמישי בערב.

בפתיחת תערוכה – בגלריה, מוזיאון או חלל אלטרנטיבי – עומד, לפני הכניסה לחלל התצוגה, השולחן עם כוסות. ההחלטה על המיקום נובעת מכך שאם שמים את השולחן בתוך חלל התצוגה הוא יפריע לחווית הצפיה או – במקרים קיצוניים – יחשב בטעות לאחת היצירות.

בכל אופן, את עוברת ליד השולחן (אם לא צפוף מדי), חופנת מעט בוטנים או לוקחת בירה (אם עוד נשארו) או כוס יין, וחומקת  לתוך חלל התצוגה. כאן בפנים יותר מואר ופחות צפוף. את עושה סיבוב (לא מהיר מדי כי האמן או האמנית אולי בחלל וזה מעליב) כשעין אחת על העבודות שעל הקיר ועין שניה מנסה לאתר מישהו שאת מכירה. את רואה אותה (או אותו) מזווית העין ולא בטוחה שזו היא (או הוא) כי היא (…) היא נראת ממש רצינית. חזרה עכשיו מברלין.

או לחילופין מישהו אחר אבל כמעט תמיד מישהו שלמדת איתו בבצלאל או במדרשה. לפעמים את פוגשת עוד מישהו בפתיחה אבל לא מכירה ביניהם כי את לא זוכרת את השמות.

אין לך ממש כח לפענח את העבודות אז את מחפשת את הטקסט שמסביר. אבל הטקסט לא באמת מסביר. הוא מתמקד בדיאלקטיקה ומצבי הביניים ומצבי הקצה. הוא מדבר על הלוקליות והקוסמופוליטיות. הוא מרמז על טריטוריה של דיכוי או של חירות. כלולים גם שמות של אמנים או הוגים בינלאומיים.

צילום: ג'יי אל (Jay L)

עבור האמן שזו פתיחת התערוכה שלו זו חגיגה אמיתית. כמו חתונה זוטא. כל החברים והקרובים והשכנים באים ומחבקים ואומרים שהתערוכה מוצלחת ומרגשת. לפעמים שואלים שאלות. יש שמביאים פרחים. אם חושבים שהתערוכה חלשה אנחנו חומקים מבלי להגיד דבר.

חזרה לשולחן לקחת עוד בוטנים ויין.

<טיפ>

תדאגו שבפתיחה שלכם יהיה יין טעים וכיבוד מעבר לבייגלה השטוחים. פתיחה עם גבינות קשות וקרקרים, עם תמרים ממולאים בשקדים, עם קייטרינג, עם לחם שאור פרוס עבה היא תערוכה יותר טובה. תבדקו ותראו!

<טיפ/>

אז עכשיו את עומדת בערך רבע שעה ליד השולחן. מצב רוחך השתפר מעט הודות ליין (אפילו שהוא לא טעים). יש גם זיתים. את שמה את החרצנים בכוס נטושה. את רואה עוד מישהו או מישהי שלמד איתך או אולי הציג איתך בתערוכה קבוצתית לפני שנתיים בערך. הייתם אז קרובים. אולי אפילו שכבתם. בכל אופן, הוא מעמיד פנים שהוא לא ראה אותך.

☼ עוד מאת יואב ויס ← אני לא מבין מה אנשים אומרים