ישבתי עם האיש ליד שולחן, מימיני הים, תחתי חול, הוא מולי. הוא היה מבוגר ושזוף, עור הפנים שלו לבד סיפר על חיים שלמים של עבודה בשמש. העיניים שלו בהירות שקופות וגם השיער. הוא הסתכל בי ואמר שקנה לי מתנה ליום-הולדת שלי כשהייתי ילדה (יום-הולדת שבע) אבל בסוף לא הצליח לבוא, ורק עכשיו, עברו כמעט שלושים שנה, הגיע שוב לארץ.
הוא הגיש לי חבילה עטופה בנייר צבעוני חרוש קמטים וקצת קרוע. פתחתי אותה והרגשתי שפעימות הלב שלי מטלטלות ומהדהדות החוצה. היו שם שלוש כוסות פח קטנות שמאוד אהבתי ושלושה בקבוקים קטנים כסופים של אלכוהול; קשאסה מהדיוטי-פרי של האוניה. ידעתי שהוא יודע שזה מה שאני חושבת מאז "ים המוות" של אמאדו, הוא פשוט התאים את עצמו למה שציפיתי מימאי.
הוא צחק ואמר שמזל שבסוף לא הביא לי את זה כשהייתי קטנה. מזגנו לשנינו ושתינו ביחד, והים מימיני כל הזמן הזה. אני לא יודעת למי הוא יעד את הכוס השלישית אבל לגבי הבקבוק השלישי אמר שהתבלבל ואותו קנה לעצמו ולקח לכיס פנימי בבגד. וזה צבט לי בלב שהוא עשה את זה. התביישתי מהמבוכה שלו והצטערתי לראות אותו חשוף.
מזגנו שוב ושוב, מעיפים מדי פעם מבט לעבר הים ואל השולחן, והעץ של השולחן היה כהה מלחות, רך ומלוטש כמו שרק שנים של רוח ומים מלוחים יכולים לעשות.
על התפר שבין הים והחוף המבט מתפנה לראות מה שרק שנים של רוח ומים מלוחים יכולים לעשות: לכנס יחד זוטות, שברים, שארים.
איזה יופי הצל הזה! איך הוא זז ברכות בין התמונות. וכל כך מוסיף לוידאו.
מורן יש לך יכולת מופלאה להעביר חוט ולרקום דברים אחד אל השני ולך אבנר יכולת מופלאה לראות בבהירות ולתרגם למילים.
עינת יקירה,אהבתי איך שהטישטוש של התנועה הובילה לנקודה אחת של בהירות,בסוף כשהתמונה קפאה……נשיקות
תודה עינת.
יפה לך הכובע בצללית. מאממת.
יההההההההההההה- פליאה.
נשימה עמוקה.
שיר נפלא לבוקר גשום.
עינתי אהבתי איך שתפסת את המקצב של הים והגלים. אני חושבת שמאז ששמעתי את מרסדס סוסה שרה על אלפונסינה והים לא יצא לי להרגיש את המקצב.
תודה מירי יקירתי על תשומת הלב לכל פרט. ההעלמות הזו שבסוף מרגישה לי הפוכה לגמרי מהנוכחות שלך, שמשרה תחושת ביטחון וחום.
רובי תודה, נשמה יפה שכמוך.
עידית אהובה רחוקה שמעבר לימים ואוקיינוסים, איך מחמיא שקראת לזה שיר.
מרים יקירה, וואו, איזו מחמאה ענקית. וכמה שהשיר הזה עצוב. המנגינה, המקצב, השירה העמוקה שלה. אני חושבת שגם הימאי שלי מחובר אל השיר הזה. הלכתי לקרוא תרגום לאנגלית ומצאתי את המשפט המופלא שבסוף (תרגום שלי חופשי מאוד) "ואת תלכי לשם, כמו בחלום. ישנה, אלפונסינה, והים הוא לבושך".
הוידאו הזה, הפריים הזה, מדהים ביופיו. ככה אני מרגישה בדיוק כשאני מתנדנדת בערסל.
ההלם הזה לגלות שמדובר בוידאו בכלל ולא בסטילס, ולתהות אם הים שזז זו רק אשליה שלי.
בקיצור, מרתק.
תודה ליזי אהובה.
אתה רדוף או הרדוף? כל כך שמחה לשמוע אותך אומר את זה, הגבולות האלו בין מציאות לצילום, צילום לווידאו, מציאות לחלום מרתקים גם אותי. תודה
השם זה הרדוף, כמו הפרח. ואני נקבה. :)
:) הרדוף, הרדוף הנחלים, תודה וסליחה.
כשהייתי ילדה אבא שלי יום אחד מצא אבן נוצצת קטנה ועשה לי קסם שהוא מוציא אותה מתוף הרדוף, הוא אמר לי שזה פרח שמגדל יהלומים, עדיין מדי פעם אני מציצה פנימה לתוך איזה הרדוף, ליתר ביטחון.
פשוט קסום. גם כל חלק לחוד, הוידאו והטקסט – אבל ביחד זה ממש השלם שעולה על חלקיו.
איזה כיף שמתחבר לך. תודה רונית
קסום. ואגב, הזכיר לי מאוד מאוד מאוד את ניקוס קזאנצאקיס (זוֹרבּה היווני).
תודה שחר.
מתביישת לספר שאת זורבה היווני טרם קראתי. לפני שנים רבות לקחתי ליד ולא צלחתי את הדף הראשון, אולי עכשיו הגיע הזמן שלו.
מרגש ביותר, כל עבודה בנפרד והיחד – כמו ים קטן.
שולחת אליך קטע ממסע של סקיפרית בים ובתודעה: ארוחת ערב עם פנלופה ואודיסאוס באיתקה.
http://nonaorbach.com/blog/?p=3146
הי נונה, איזה חיבור חזק לפנלופה ואודיסאוס. כל כך יפה הצילום העליון עם הים המנצנץ שנראה כמו אגדה, ודווקא הפיקניק המסודר על שפת הים שיש בו איזה זכרון סוריאליסטי, מרגיש מציאותי וקונקרטי. תודה!
שמחה שמדבר אליך עינת!
אז אולי תיהני גם מפרגמנטים משירתה של פנלופה שנאספו על האי ותלתל אחד שלה ברוח. http://nonaorbach.com/blog/?p=3056