אמנות

באמנות, כמו באמנות, אין דבר כזה שאין דבר כזה. בעידן כה פוסט מודרניסטי, מה כבר אפשר עוד להגיד על אמנות? מה שאפשר, ייאמר פה.

מה השאלה

בשבוע שעבר פניתי אל מעצבות ומעצבים שאני מכירה ומעריכה, כאנשי מקצוע וכבני אדם, ושאלתי – "מה באת להביא לעולם?" (מבחינה מקצועית). כרגע הייתי מנסחת קצת אחרת את השאלה, פחות יומרנית ויותר מעשית, אבל זו השאלה ששלחתי בלהט הרגע. במידה ונדרשה הבהרה הוספתי – מה הדבר שחשוב לך להוסיף בעולם, לגרוע […]

בית מנורה

הפוסט הזה התחיל בחושך. מן הסתם אין דרך אחרת לכתוב על אור. חיפשתי השראה עד שהערב ירד וכשעמדתי לצאת מהסטודיו עיני נפלו על רישום הילדות הזה שציירתי בגיל 5. שני שבילים הובילו אל הבית הממוקם גבוה והרחק בקצה הדף עד שראשו נגע בשמים. בית קטן עם גג אדום ושתי אדניות […]

את הילה פלשקס

חפצים חשובים

בחריץ, איפה שהיה אמור להיות המושב שלא היה, סידרתי את האוסף הראשון של החפצים החשובים שלי. גרתי אז בחדר עם שתי האחיות שלי והמושב של הכסא הלבן היה מרחב שהוא רק שלי. את הפריטים עצמם אני לא זוכרת אלא רק את חווית העונג שהרגשתי כשהייתי מסדרת אותם בקומפוזיציות חדשות. ככל […]

התלוש

פגישה ראשונה ז'דק ואני נפגשנו במלון בדיזנגוף והלכנו לבית-קפה. השיחה התחילה בנימוסין של בחור צעיר שנפגש עם גבר מבוגר ממנו. כל אחד סיפר על עצמו: אני צייר, הוא עיתונאי בין-לאומי, נשוי בשנית לרופאת-שיניים. "מרוויח יפה", חייך בלי בושה. בתחילת הקריירה שלו היה עיתונאי קומוניסט-תפרן ונסע לבקר חבר בפריז בטרמפים דרך […]

לשבור את הכוס

הם היו גבר ואשה צעירים בתחילת האהבה שלהם וערב אחד הם ישבו במסעדה ושתו יין והיא נעצה בו מבט ואמרה: 'שבור את הכוס'. הוא הביט בה מופתע ולא הסיר את העיניים שלו ממנה. 'למה?' הוא שאל, 'שבור את הכוס' היא אמרה, 'כי אני שברתי דברים יותר גדולים כדי להיות אתך […]