לא אדבר על יום כיפור סטנדרטי, כי את זה אנשים אחרים עושים טוב ממני. לא אפציר בכם להשלים עם החברים שבהם פגעתם ולא אעשה לכם "ריגשי" על זה שלא ביקשתם סליחה מזויפת לניקוי המצפון מכל דבר שיש לו דופק בפייסבוק. אדבר על יום כיפור של אינטגריטי יצירתי בלבד, ואם אתם […]
רשימת החטאים נמחקה משרתי אנטייטלד. למזכרת, הנה המחשבה הריקה וכמה עובדות על מיני-אפליקציית-מחיקת-החטאים.
כילד חלמתי להיות שחקן כדורסל בליגת האן.בי.איי – רציתי להיות כמו מייקל ג'ורדן. בכלל, אפשר לומר שהיו לי הרבה חלומות. רציתי להיות: וטרינר, שף, מוזיקאי, חקלאי, אינדיאני, רובין הוד, נזיר בודהיסטי או בלש. איך לעזאזל הפכתי למעצב גרפי? כיצד ויתרתי על החלום שלי לרוץ ביער ולצוד דובים לטובת ישיבה פאסיבית-אינטנסיבית מול המחשב?
כשנסעתי לחודש לקופנהאגן, לשילוב של עבודה וחופשה, סיפרו לי שהעיר נמצאת בפיסגת הקולינריה העולמית – מסעדת 'נומה' המקומית נבחרה למסעדה הטובה בעולם ל-2010 בדירוג סן פלגרינו היוקרתי – ושבישול העילית הזה מתאפיין בטיפול שונה מהרגיל באוכל; שימוש בטכנולוגיות מתקדמות כדי להפיק טעמים, מרקמים ושילובים חדשניים. האמת, לא התרגשתי. אני חובבת […]
עיקר העבודה שלי במוזיאון ישראל הוא ארגון אוסף הצלם אלפרד ברנהיים. מוקפת בשלל הפורטרטים והמבנים שצילם, נפרש בפני עולם שפעם לא יכולתי לראות. אני מזהה את הפרופסורים שהקימו את האוניברסיטה העברית, את הבית המדורג ברחוב מטודלה כשהוא יחיד ברחוב, בלי העקול של הכביש ובלי בתים נוספים סביבו. ויש עוד. עוד […]
בסוף שנת הלימודים הנוכחית החל פסטיבל רחב היקף של הכפשת פרויקט הגמר. הכי מגניב עכשיו לשנוא את פרויקט הגמר. אול דה את'ר קידס אר דואינג איט. סטודנטים מתארים חוויות נוראיות וגם לא מעט מרצים שותפים לתחושה שפרויקט הגמר מיותר ואפשר היה לחיות בלעדיו. אני לא שותף למרבית התחושות הללו. גישתי […]
כבר עבר לא מעט זמן מאז שפרסמתי את הפוסט האחרון שלי. זה לא שלא רציתי לכתוב. רציתי. אפילו היו לי נושאים. אבל בכל פעם מחדש התעוררתי בבוקר, הכנתי קפה והכנסתי הביתה את העיתון ואז המציאות הוטחה בפניי בכל הכוח והאלימות שלה וגרמה לנושאים שלי להיראות חיוורים ודהויים ובעיקר לא רלבנטיים. […]
בתחילת יולי נסעתי לצפון הרחוק כדי לבקר בתערוכת הבוגרים של המכון לאמנויות במכללת תל חי. בדרך – לדעתי זה היה ליד יוקנעם, אבל אני לא בטוח -עברתי ליד מסעדה סינית. היה לה שלט אדום עם כיתוב צהוב בפונט שניסה לדמות (בהצלחה, יש לומר) תחושה של אותיות סיניות. מה שהפתיע אותי […]
נסיעה בזמן או במרחב לא חייבת לתקיים בצורה פיזית ממש. היא יכולה להיות בתוך הראש פנימה. היא יכולה להיות בצורה של הזיכרון – המרכיב החשוב ביותר שיש לכל מספר־סיפורים באשר הוא, בין אם הוא מאייר, צייר, סופר, או מחזאי. סופרים רבים אומרים כי הרכיב המשמעותי ביותר שיש להם בעבודתם, היא […]
יהיה נאיבי להצהיר שהמיתוג כרגע גוסס. יהיה יותר מדוייק לומר שהוא משנה את פניו. כבר איזה שלוש שנים שזה עומד על קצה הלשון. תחושת ההתפכחות מקסמו הולכת ומתחזקת. זה מתחיל בתחושת שובע מהחותם המוקפד. מאיזה רעב וגעגוע לרישול קל – לעשייה נאיבית יותר, בתולית. הדיס-התאהבות הזאת כמובן בעיקר מורגשת, כמו רומן […]
יש לי צלקת בצוואר. היא לא כואבת, היא ארוכה יחסית, פעם היא הייתה אדומה יותר. לפעמים היא פתאום קופצת, כמו שחרור של קלאצ' בזינוק בעליה. לפני כשנה התחלתי ללכת לשיעורי פילאטיס בסטודיו ברחוב מונטפיורי. בשיעורים הראשונים, יותר משכאבה לי הבטן, הקשה עלי לחץ בצוואר שלא נתקלתי בו ביומיום. אורלי, בעלת […]
בתמונה הבאה מצולם סטירר או בשמו העיברי מבחש. המבחש הוא אביזר בר, המשמש לערבוב משקאות. הסטירר המצולם הגיע לידי השבוע בטיסת על־אל יחד עם כוס וויסקי. כפי שניתן לראות ראשו של הסטירר נראה מוזר. במבט ראשון חשבתי שהגיע לידי פריט נדיר ,חתיכת פלסטיק אחת מתוך מיליונים שנפגמה בתהליך ההזרקה. אחת […]
לאחרונה אני לא מבין מה אנשים אומרים. פשוטו כמשמעו. אנשים מדברים ואני אפילו לא מצליח לזהות את השפה. וזה לא שאני לא מכיר שפות. אני גם לא כותב כאן על אנשים שעוסקים בתיאוריה וביקורת, בקירקגור או בוויטגנשטיין. סתם אני מסתובב בעיר ולא מצליח להבין מילה. וזה לא שאני לא שומע […]
לפני 11 שנים הגשתי את פרויקט הגמר שלי במחלקה לעיצוב גרפי במכון אבני. הקונספט שהצעתי היה סַמָּל מחלקה בצבא, שמוכר שעות שינה לחיילים שלו; כפי שהוא מחלק "שעות ביציאה", כך הוא גם יכול להעניק שעות שינה, בין אם בתנומת צהרים ובין אם בהתעוררות מאוחרת. התסריט שבו 11 שנים לאחר מכן […]
אני מנויה על רשימת תפוצה נחמדה בשם UK-Design של מעצבים מבריטניה. זו רשימת תפוצה עם תעבורה דלילה יחסית. רוב ההודעות הן של הצעות עבודה או התייעצות לגבי פורטפוליו של משתמשי הרשימה. בימים האחרונים הרשימה התעוררה לחיים בעקבות הודעה עם הכותרת המשעשעת "עמוד הלוגו של גוגל למכירה?" וזו לשון ההודעה (בתרגום […]
מן המחשבות האחרונות, ומן התגובות הנקראות עולה שאלה די מעניינת לגבי דרכה של עשייה. הכוונה היא החל מהמחשבה של מיכל רינות על צימאון הזמן וכלה במחשבות העוסקות בפרויקט הגמר בכללותן. מזו ומאלה עולה תמונה של עבודה אינטנסיבית בלשון המעטה ושלא לומר לא בריאה במהותה (החל "מללדת ילדם של אחרים" וכלה […]
