שלומי אזולאי

בתמונה הבאה מצולם סטירר או בשמו העיברי מבחש. המבחש הוא אביזר בר, המשמש לערבוב משקאות.

הסטירר המצולם הגיע לידי השבוע בטיסת על־אל יחד עם כוס וויסקי. כפי שניתן לראות ראשו של הסטירר נראה מוזר. במבט ראשון חשבתי שהגיע לידי פריט נדיר ,חתיכת פלסטיק אחת מתוך מיליונים שנפגמה בתהליך ההזרקה. אחת למיליוני הזרקות מצליחה כמות קטנה של פלסטיק לחמוק מגבולות התבנית ולהתפשט אל תוך הרווח בין שני חלקי התבנית. קרום הפלסטיק החמקמק הזה מכונה 'פלאשים'.

תוך אותה השמחה על הפריט הנדיר שנפל לידי, הבחנתי שהפלאשים המדוברים הם רק צידו האחורי של לוגו אל־על המוגדל, ואין מדובר בטעות או בתבנית הזרקה שנשחקה, אלא בסופה של מחשבה תחילה.

מאוכזב מהגילוי הבנתי שהדבר המרכזי שאפשר לדעת על הסטירר הזה הוא, שמוצר זה מעולם לא עבר תחת ידיו של מעצב תעשייתי.

אז איך קורים דברים כאלה?

יום אחד חזר האלוף לשעבר אליעזר שקדי (מנכ"ל אל־על הנוכחי) למשרדו כשבראשו רעיון מבריק.

חבר שלו אפי, או יותר נכון אלוף משנה במיל' אפי, בדיוק יצא לפנסיה וקנה מפעל הזרקה קטן באשדוד, תמיד הוא אהב פלסטיק. בכל מקרה, הוא ואליעזר נפגשים די הרבה, וכך יצא שאליעזר החליט לפעול לטובת שני הצדדים + בונוס קטן לחברת התעופה הלאומית.

בדרך כלל נרכשים הסטיררים של אל־על מספק סיני, ומתווספים לשאר כלי האוכל שעוצבו במיוחד עבור החברה.

אבל אליעזר הוא לא מאותם מנכלי"ם שיתנו לסטירר סיני לערבב להמוני ישראלים את הדרך הביתה, וכך נולד פרויקט הסטירר הלאומי של חברת אל־על. אז אליעזר זימן את אפי למשרד וגם את רותי התקציבאית ואת מוטי, מפתח פרויקטים בחטיבת המזון, ואמר להם אני רוצה סטירר. אני רוצה סטירר חדש לחברה אבל משהו מיוחד, ואפילו חשבתי על רעיון; סטירר עם הלוגו של אל־על, אבל שהלוגו יהיה איפה שמערבבים, והכי חשוב שזה יהיה גדול, ותכירו זה אפי, יש לו מפעל והוא אישית ציין בפני מספר פעמים שזה ממש לא בעיה, כי ואדים המהנדס שעובד אצלו דופק תבנית כזו ביומיים.

אז רותי גירדה תקציב ,ומוטי ניהל פרויקט, וואדים כרסם תבנית ושלום על ישראל.

כי אם כל החיים שלך היית בצבא, למה שלכל הרוחות תדע מה זה מעצב תעשייתי.

*כמעט כל הדמויות וכל האירועים בפוסט זה הם פרי דימיונו של המחבר וכל קשר בינם לבין המציאות מקרי בהחלט.

☼ עוד מאת שלומי אזולאי ← מדינה