בעבר הלא רחוק אנשים נהגו לצלם במכשיר שנקרא 'מצלמה'. למצלמה היתה מתג שעליו לחצו על מנת לצלם את הפריים הנבחר. אבל אי אפשר היה לראות בו־במקום מה צולם, ואקט 'החשיפה' של הדימוי היה חלק מתהליך הפיתוח שלו שנעשה בחדרי חדרים. באינטימיות המסוגרת של חדר החושך. המטרה היתה לשמור על הדימוי […]
הגוגל־רידר שלי מדווח: "1000+" אבל אני לא נרתעת. בטאבים מקבילים פתוחים הפייסבוק והמייל. מכאן מתחילים. הבוקר בא לי לשייט קצת. לראות, לספוג, להתרגש ולהתעניין. הבוקר, לא מעט חברים יקבלו ממני מיילים ברצף. חלקם אף ישלחו מייל מחוייך בחזרה בסגנון "מה, אין לך עבודה היום?". כל פיסת מידע שבה אני נתקלת ברשת מציתה אצלי חיבור למשהו. מיליון חוטים נטווים בין הפיקסלים בהם אני בוהה כבר כמה דקות, לבין הזכרונות שלי, המכרים שלי והעולם שלי.
