אני אוהבת את זה. מזכיר לי ילדות עגמומית אחת. מצווה להיות בשמחה תמיד.
רות גווילי אני אוהב אותך בכל ליבי
איזה דיוק, ואיזה ציור מעולה. גם העטיפה של הסיפור של מיכאל נפלאה.
כבר הרבה זמן שיש בי מחשבות על הרישום הזה – הרבה לפני שראיתי אותו…
מה שאומר שהוא קלע בול על מחשבות ותחושות שלי ביחס לתרבות הרגשית שלנו.
נקודה למחשבה שתמיד עולה לי בהקשר הזה: איך באייטיז היה כל כך קול להיות דכאוני והיום חובה מוחלטת להיות שמח? האם רגשות מוכתבים לנו על ידי _אופנה_?
אבנר, כתבת יפה, ונכון
גם מסכימה עם מה שאבנר כתב. חושבת על זה הרבה. נראה כאילו לכל הרגשות והסטיות יש מקום, פרט לעצב, לשקט, לאיטיות. והאיור מצויין – כמובן.
תודה גיא, קרן – משמח לקרוא שמילים שכתבת נגעו.
אני אוהבת את זה. מזכיר לי ילדות עגמומית אחת.
מצווה להיות בשמחה תמיד.
רות גווילי אני אוהב אותך בכל ליבי
איזה דיוק, ואיזה ציור מעולה.
גם העטיפה של הסיפור של מיכאל נפלאה.
כבר הרבה זמן שיש בי מחשבות על הרישום הזה – הרבה לפני שראיתי אותו…
מה שאומר שהוא קלע בול על מחשבות ותחושות שלי ביחס לתרבות הרגשית שלנו.
נקודה למחשבה שתמיד עולה לי בהקשר הזה: איך באייטיז היה כל כך קול להיות דכאוני והיום חובה מוחלטת להיות שמח? האם רגשות מוכתבים לנו על ידי _אופנה_?
אבנר, כתבת יפה, ונכון
גם מסכימה עם מה שאבנר כתב. חושבת על זה הרבה. נראה כאילו לכל הרגשות והסטיות יש מקום, פרט לעצב, לשקט, לאיטיות. והאיור מצויין – כמובן.
תודה גיא, קרן – משמח לקרוא שמילים שכתבת נגעו.