הפוסט הזה התחיל בחושך. מן הסתם אין דרך אחרת לכתוב על אור. חיפשתי השראה עד שהערב ירד וכשעמדתי לצאת מהסטודיו עיני נפלו על רישום הילדות הזה שציירתי בגיל 5. שני שבילים הובילו אל הבית הממוקם גבוה והרחק בקצה הדף עד שראשו נגע בשמים. בית קטן עם גג אדום ושתי אדניות […]
מודעת אבל זה גם סוג של דד—ליין. המקף הזה שמפריד בין תאריך הלידה והמוות כמו בשיר של יהודה עמיחי הוא דד־ליין. ("אני מחזיק במקף הזה בכל מאודי כמו בקרש הצלה, אני חי עליו"). רציתי לכתוב "מחשבה מאוחרת", על מודעת האבל שבישרה בשקט שמילכה צ'יזיק נפטרה במאי השנה. יצאתי לחפש את השיר של יהודה עמיחי, רק כדי לגלות שקוראים לו "חתונה מאוחרת". הרבה מקרים מצטרפים בחיי לאחרונה. אולי אני רק שמה לב פתאום...
מתי כספי היה הראשון שחיבר בין שתי אהבותיי. העיצוב הגרפי והמוסיקה (יותר נכון נגינה על בס). זה קרה במסגרת קורס קצר לעיבוד מוסיקלי שלקחתי אצלו, רגע לפני הקפיצה לעומק ארבע שנות לימודי תקשורת חזותית (לפני כעשר שנים).
