תגית: מבט

קרוא וכתוב והַנַּח לעיניים לראות

ילדה לוחצת כרית רַכָּה של אצבע מורָה. אות אחר אות בּשׁוּרה בספר ללימוד קריאה. היא בכיתה א' – אָה. היא יושבת באמצע הכּיתָה. היא יושבת באחד מארבעה טורי שולחנות פורמייקה קטנים. פורמייקה ירוקה. האותיות שחורות. מלים הן אות מחוּבֶּרֶת לאות. ואותן, אחת אחת, כרית אצבעה, לחוצה אל הדף, יונקת. כל […]

כרזה למוזיאון ואן-אבה, איינדהובן
יאן ואן-טורן (1971)

בשנת 1971 (שנה אחרי עטיפת התקליט של טרטקובר מהפוסט הקודם) התבקש יאן ואן-טורן (Van Toorn), מעצב גרפי, איש אקדמיה ותאורטיקן עיצוב הולנדי לעצב כרזה לרגל תערוכה חדשה המציגה את הרכישות האחרונות של מוזיאון ואן־אבה (Van Abbemuseum) לאמנות מודרנית באיינדהובן. על הכרזה, המודפסת בשחור ואדום, מופיעה בכתב־יד מרושל, כברשימת מכולת, רשימת […]

אור וצל ונֹגה

לפני חמש שנים כתבתי מכתב לאמנים כריסטו וז'אן קלוד. הזמנתי אותם לעטוף את השכונה שלנו – נֹגה. במכתב אני מסבירה מדוע, ומייד אעתיק אותו לכאן. כבר עשרה חודשים שצל כבד חוסם את האור אל חדריי משום ששלושה אתרי בנייה צמודים זה לזה מטפסים כחומה מול חלוני; מסתירים את השמים; מצִלים […]

מי אמר ג'לאטו ולא קיבל?

יושבת בתחנת הרכבת בורונה. עוד שעה וארבעים יש לי רכבת לונציה. הנושא החודשי של אנטייטלד הוא בית ואני יושבת על ספסל ברציף, עם מזוודה ותיק גב: אירופה 1 סולידריות עם המחאה 0.

את לירן אלבז

נהר מתחת לחלוני

כבר לא מעט שנים שאני מתעדת התרחשויות מתחת לחלון שלי. אותו חלון, אותה כיכר, ובמבט בכיוון הקבוע, גיליתי שהעולם הוא הנהר אליו אינני נכנסת פעמיים (הרקליטוס). עדשת המצלמה מקפידה לקלוט תמיד אותה רחבה אפורה ושני שולחנות שח ושש-בש, והשאר - לפי מה שמתרחש. וקורים דברים. גם כשנדמה שלא קורים. לא הכל תיאטרון או דרמה. לפעמים אלה סיפורים ממש עדינים.

קודאק מומנט

תמיד אהבתי לצלם. אולם, על אף החיבה העזה לתוצאה הסופית, מעולם לא חיבבתי את התהליך ואף פעם לא ייחסתי חשיבות לסוג המצלמה שאיתה אני מצלם. כשקניתי את המצלמה הדיגיטלית הנוכחית שלי, לפני שלוש שנים, לא קניתי את המצלמה הכי משוכללת, הכי טובה, או הכי נוחה לשימוש; קניתי את המצלמה הכי […]