תגית: סביבה

את סשה טמרין

איפה החיים היום?

אז איפה החיים באמת נמצאים? אנחנו בחינוך ביתי. זה אומר שהבת שלי (בת ארבע וחצי) לא הולכת כל בוקר לגן ואנחנו מבלים את הימים יחד. אנחנו חלק מקהילה שמציעה שפע של מפגשים ופעילויות לילדי חינוך ביתי. חלק מהימים אנחנו נפגשים עם עוד ילדים, חלק מהימים אנחנו בבית, או בסידורים או […]

הקו השחור (Northern Line)

היה זה בוקר אפור וגשום בשנת 1933. הארי בק, אז שרטט מערכות חשמל במטה התחבורה של לונדון, יצא מביתו בשכונת פינצ'לי שבצפון העיר לכיוון הקו הצפוני. הוא לא ידע איזה חדשות משמחות מצפות לו במשרד. יו"ר החברה פראנק פיק אישר סוף־סוף את מפת הרכבת התחתית שעיצב בק, ומהדורה ראשונה כבר […]

אור וצל ונֹגה

לפני חמש שנים כתבתי מכתב לאמנים כריסטו וז'אן קלוד. הזמנתי אותם לעטוף את השכונה שלנו – נֹגה. במכתב אני מסבירה מדוע, ומייד אעתיק אותו לכאן. כבר עשרה חודשים שצל כבד חוסם את האור אל חדריי משום ששלושה אתרי בנייה צמודים זה לזה מטפסים כחומה מול חלוני; מסתירים את השמים; מצִלים […]

דד ליין (מחשבה מאוחרת)

מודעת אבל זה גם סוג של דד—ליין. המקף הזה שמפריד בין תאריך הלידה והמוות כמו בשיר של יהודה עמיחי הוא דד־ליין. ("אני מחזיק במקף הזה בכל מאודי כמו בקרש הצלה, אני חי עליו"). רציתי לכתוב "מחשבה מאוחרת", על מודעת האבל שבישרה בשקט שמילכה צ'יזיק נפטרה במאי השנה. יצאתי לחפש את השיר של יהודה עמיחי, רק כדי לגלות שקוראים לו "חתונה מאוחרת". הרבה מקרים מצטרפים בחיי לאחרונה. אולי אני רק שמה לב פתאום...

סימני כוח

במסגרת התופעה של השתלטות חברות מסחריות על המרחב הציבורי בתל אביב, התקיים לפני כשנתיים פסטיבל "שוק לילה" בחסות "סלטי צבר" במדרחוב נחלת בנימין, שוק הכרמל, וכל הרחובות הסמוכים להם. כמו במבצע צבאי מדוקדק, הוקמו במהירות דוכנים, נחסמו חזיתות של חנויות שהפריעו לפעילות, והנחלה מותגה וחולקה לאיזורים וגזרות. מעבר לצבעי הירוק והשחור של המותג שעטפו את האזור, התאגיד גם דאג לתלות לוחות ממוספרים שסימנו את הכניסות והיציאות, וניסחו מחדש את התנועה במדרחוב.

The Queen Mary

אוסף של ג'אנק על המדרכה זה תמיד אירוע משמח. כשזה על הפינה של השדרה השניה ורחוב 11 – מדובר כבר בחגיגה. הצטרפתי לבחור ההודי שנבר בערימת המגזינים של פלייבוי וינטג'. הוא קצת התפדח כשראה אותי, תחב את המגזינים אל בין דפי ספר אמנות כלשהו והסתלק עם מעט השלל שהספיק ללקט. בשלב זה של היום טרם קראתי את תורתו של קארים ראשיד "Design your self" ומכיוון שכך, הרמתי קופסא נאה וצבעונית שהכילה מודל של ספינה להרכבה והמשכתי הביתה מאושרת. אילו קראתי הייתי יודעת ש: אסור לצבור חפצים.

את רן שאולי

את ענת שטיינר

על הדרך

תשע בבוקר. הליכה לעבודה. הרגליים, כמו המחשבות, מחליפות אחת את השנייה במהירות. אחת מתחילה, שנייה עוקפת ושוב ההיא מגיעה משום מקום כאילו חוששת להישכח. אל תדאגי מחשבה, לא אשכחך לעולם. חסרה בי היכולת להניח אותך בצד. גם אם ממש אשתדל, הסיכוי שתישארי שם קלוש ביותר. במיוחד אם את קשורה למה […]

נהר מתחת לחלוני

כבר לא מעט שנים שאני מתעדת התרחשויות מתחת לחלון שלי. אותו חלון, אותה כיכר, ובמבט בכיוון הקבוע, גיליתי שהעולם הוא הנהר אליו אינני נכנסת פעמיים (הרקליטוס). עדשת המצלמה מקפידה לקלוט תמיד אותה רחבה אפורה ושני שולחנות שח ושש-בש, והשאר - לפי מה שמתרחש. וקורים דברים. גם כשנדמה שלא קורים. לא הכל תיאטרון או דרמה. לפעמים אלה סיפורים ממש עדינים.

טקסים עירוניים

איך מתחיל ריטואל עירוני? יום אחד קם אדם ומחליט לחבר מנעול לגשר, הוא כותב עליו את שמו ושם אהובתו ומשליך את המפתח לנהר. ריטואל אישי במרחב ציבורי. שנה מאוחר יותר, באותו מקום, הגשר כולו מלא במנעולים בגדלים ובצבעים שונים. אלפי זוגות מאוהבים, חורטים את שמותיהם על המנעול ומשליכים יחד את המפתח כסמל לאהבתם הנצחית. בביקור האחרון שלי בפריז, על ה־Pont des Arts גיליתי אלפי מנעולים מחוברים לגשר. חיפוש קצר באינטרנט מגלה שמדובר בתופעה עולמית. בערים רבות נוהגים זוגות אוהבים לקשור את אהבתם במנעולים באתרים שונים בעיר. לעיתים התופעה הופכת למטרד של ממש לרשויות המקומיות, כשהמשקל של כל המנעולים מתחיל להוות בעיה ואז מתבצעת פעולה עירונית בה מסירים את כל המנעולים. אבל את הזוגות אי אפשר לעצור, והם מיד חוזרים ונועלים את אהבתם לגשרים, שערים ועמודים.

Waist Level

צילום בצורה מסוימת היא פעולה של התמקמות – מאיפה אתה מתבונן ומתי. לפעמים אני משתעשעת במחשבה שאני טריפוד, וכל פעם אני מחליפה את שלושת היסודות עליהם אני עומדת. כי מה שחשוב בעצם זו המצלמה ואני והמציאות שבחוץ להתבונן בה, לעבד דרכה דברים, להיפרד מזכרונות להזמין חדשים. אני מסתכלת החוצה מהחלון […]