עברית לא תמיד נראתה ככה. האותיות שלה עברו הרבה שינויים עם השנים ועל אף שמלמדים אותנו בכיתה א' לכתוב את האותיות בצורה מסויימת, אין הם אלא פני האותיות (typefaces) כפי שהם היום. כתב כנעני, כתב פיניקי, כתב עברי קדום, כתב שומרוני, כתב ארמי ולבסוף… כתב יהודי "מרובע". אבל האם באמת "לבסוף"?
די פשוט להבין ממתי התייצבה השפה ומדוע. כל עוד נכתבה ביד לא היה אמצעי שיחייב את הסטנדרטיזציה. סגנונות שונים התפתחו לאורך תקופות ומפתח הקריאה נדד ונלמד יחד עם התפתחות הכתב. מהרגע שהכתב העברי החל להיות מודפס חלה התפנית לכיוון התקן האחיד. הטכנולוגיה הכתיבה תקינה ותקינה באופן די עקבי עומדת ביחס הפוך ליצירה חופשית "ללא תקנה".
אין בזה רע בהכרח, שפה היא סוג של תקן וככלי תקשורתי ישנו צורך אמיתי במכנה משותף. אבל האם הרגע בו התקבעה העברית על הכתב ה"מרובע" הוא אכן הרגע בו היא הגיעה למיצוי הפוטנציאל האבולוציוני שלה? האם אנחנו צריכים לבטל על הסף כל ביקורת על צורת האות כי ככה זה וזהו? ואם הפיניקים היו אלה שהמציאו את הדפוס, האם היינו נדרשים להתיישר לתקן העברית הפיניקית?
ובכן, להלן כותרת הפוסט הזה בעברית פיניקית:
עם כל האקזוטיות שבדבר אני נוטה להאמין שהעברית הריבועית נוחה יותר ואינטגרלית יותר ככתב ולכן אני מברך על השינויים מרחיקי הלכת שקרו לשפה לאורך השנים. אבל אני ממש לא בטוח שאם הייתי יכול לבחור הייתי חותם על 22 (+5) האותיות שלנו היום כהסט האולטימטיבי מכאן ועד עולם.
לדוגמה 'ד' דומה מדי ל'ר' ול'ז', 'ב' דומה מדי ל'כ', 'ח' דומה מדי ל'ת' והמנעד של 'י' 'ו' 'ן' גם הוא בעייתי, בכלל לאותה ריבועיות של הכתב המרובע יש יתרונות וחסרונות. כל זה רק מגוון מצומצם של מוגבלויות הכתב כפי שהתייצב ונחתם. כשאנחנו מגיעים לשאלת היצוג הדיגיטלי הניואנסים הללו הופכים להיות מורכבים ביותר כשלעיתים רבות מדי ההבדלים בין האותיות מתבטאים בפיקסל אחד בלבד. אני לא אכנס אפילו לשאלת כיוון הכתיבה אשר מציבה אותנו בחיסרון משמעותי מול העולם המערבי.
אז מה? עם כל האהבה שלנו לעברית, האם עלינו לקבל את גזירת הטכנולוגיה והתקינה? האם החייאת השפה העברית אינה מחייבת גם משב רוח חדשה בהתפתחותו של הכתב? ואם היינו מעזים להחיות את השפה ולא רק כנסיון אקדמי? האם היינו יכולים באמת לאתגר את התקן? ואם כן כיצד?
[אחרית דבר: בימים אלה המעצבים מיכל סהר, דני מירב (הגילדה) ואנוכי מפתחים פונט עברי חדש המותאם למסך ומיועד להרחיב את ההיצע הטיפוגרפי לטקסט מעבר למונופול של משפחת 'אריאל' הממזרית. הפונט העברי החדש ובלוג המחקר העברי שמלווה אותו משוחררים תחת רשיון חופשי לרווחת כותבי וקוראי העברית ברשת בתמיכתו האדיבה של איגוד האינטרנט הישראלי. אתם מוזמנים לעקוב אחרי הבלוג ולהצטרף לדיון שם]
קודם כל, כל הכבוד על היוזמה. אני מחכה בציפייה ל-release. לעיניין רעיון האבולוציה של הכתב, ולו רק מנקודת מבט של פונטים "עוברי מסך", יתכן שהתשובה היא באימוץ שיטת ה"כתב" ולא ה"דפוס"?
כפי שציינת יש דמיון מרגיז בין "ב" ל- "כ", "ר" ל – "ד" וכד'. במובן זה שיטת ה"כתב" היא הרבה יותר מתקדמת מאחותה המסורתית, מפניה שאותיותיה מאוד מובחנות.
ואולי אפשר לערבב בין שני הסוגים? למשל באנגלית יש לאות A מספר צורות ולידיות.
ראשית… סלח לי… אבל אתה כותב קצת מבולגן, ולא היה מזיק אם מישהו היה עורך את הטקסט הזה טיפ-טיפה.
לדעתי: ללא ספק, לכתב הנוכחי יש מגבלות קשות יחד עם כמה יתרונות בלתי מבוטלים. אין בכך דבר. העניין הוא שהכתב התקבע במוחות של מאות משתמשיו כפי שהוא. אם רוצים לפתוח את השדה הסגנוני של הכתב העברי, וגם להרחיב אותו (עד אולי שנגיע לצורות שונות למדי מהנוכחות)… אז צריך לעשות את זה בהדרגה וגם בזהירות רבה. הרי הקריאות של הכתב מבוססת כמעט כולה על הרגל — דהיינו, הצורות אליהן התרגלנו כקוראים. כל תנועה חדה מדי אל הכיוון של כתב עם 'קריאות מהפכנית' תכיל בתוכה גם התרחקות בלתי-נמנעת מהרגלי הקריאה של קוראי הכתב.
שתראה רק יופי, איתי ק'.
@עילי:
תודה על הפידבק והתמיכה. בנוגע ל"כתב יד" אני מסכים אתך בנוגע למובחנות של האותיות הכתובות וזה אכן יכול להיות אקספרימנט מעניין לפתח פונט טקסט מסכי מבוסס כתב יד. החשש שלי הוא מהקריאה של הכתב הזה כספציפי מדי, בזמן שכרגע יש מקום לכתב פונקציונלי רב תכליתי (לפחות במסגרת האתגר שניצב לפנינו). אבל אני בהחלט מסכים אתך שיתכן וזו הדרך להרחיב את השימוש הלאה, כמו בסגנונות השונים של כתיבת 'ף' ו'ץ' בכתב יד.
@איתי:
תודה על הביקורת הכנה. כפי שמרמז המבנה של אנטייטלד, הפוסטים נכתבים בפורמט של מחשבות ומעשים. אני נוטה לשמור מחשבות שלי כטיוטות במערכת של אנטייטלד במחשש שאין לי זמן לשחרר את המחשבה ערוכה ומסודרת. התוצאה לרוב היא שאני לא מוצא זמן לפרסם את המחשבה. המחשבה הזו נולדה באותה דרך וכשהבנתי שאני הולך לשמור עוד טיוטא, החלטתי להשלים את הפוסט במקום, גם אם כמחשבה חצי אפויה ולשחרר. לא מדובר פה במאמר מקיף או בטיעונים מאוד רחבים ועמוקים. זו מחשבה, שיותר מכל מעוניינת לפגוש מחשבות אחרות כמו שלך. אני מזמין אותך, אם בא לך לערוך את המחשבה ולשלוח לי אותה ל-mushon ב-shual.com ואני בשמחה רבה אעדכן את הפוסט לגרסא הערוכה עם הקרדיט הראוי.
ולענייננו, אני מסכים איתך שאם ניתן לעשות איזהשהו שינוי, הוא יהיה חייב להיות הדרגתי עד בלתי מורגש. זה פשוט אופיים של תקנים – הפרדוקס שאומר שככל שיותר אנשים ישתמשו בתקן, יותר גמישות תדרש ממנו על מנת להתאים לצרכים ולמופעים השונים. ובמקביל ככל שיותר אנשים ישתמשו בתקן, יותר קשה יהיה להסכים על שינויים בו. בעיקר כאלה אשר יפגעו בשימושים קודמים.
הבנתי אותך, מושון. כשהוא מתוייג מנטלית כ-'פרגמנטים', הפרסום הזה ראוי לגמרי.
אתה מוזמן לקחת ממני כל מחשבה שאני שם כאן ולתת לי קרדיט (קוראים לי איתי קנדר)… אבל אין לי זמן לערוך את עצמי… :-]
….
אני אומר לך מה הטריק שלי היה לאורך השנים, כשעבדתי עם כתב: לשמור על הצורה הכללית המוכרת של האות, אבל לבנות אותה מקווים שזורמים בצורה בלתי-רגילה. למשל, במקום שה-א' תהיה בנויה מקו אלכסוני אחד, מרגל ומיד… היא עשויה מרגל רגילה… וקו נוסף שהולך מהפינה השמאלית-עליונה, בתנועה מעגלית עדינה אל הפינה הימנית-עליונה, ואז אל הפינה השמאלית-תחתונה בתנועה חדה. במבט ראשון זה נראה כמו מבנה-אות שעומד בתו-התקן הטיפוגרפי המוכר. רק במבט חודרני אפשר לראות שהאות הזו זורעת את הזרעים של התפתחות חדישה ופריצה אל מחוץ לתו-התקן. אני כנראה לא המצאתי את הטריק הזה. אבל אם הסברתי את עצמי בברור, זו המלצתי.
@עילי – (היי! מה קורה?)
עוד יתרון מובנה לצורת ה"דפוס" המרובעת היא ההתאמה הטבעית למטריצת הפיקסלים על המסך. קשה לי לדמיין (כרגע) פונט "כתב" שיוכל להתרנדר כמו שצריך בגודל מינימלי על מסך ברזולוציה טיפוסית, ולשם מושון ושות' מכוונים, למיטב הבנתי.
למרות שאני מסכים שיהיה מעניין לבחון צורות אלטרנטיביות (נפוץ מאוד בפונטים לטיניים) המקבלות השראה מצורת "כתב". אפשר לראות דברים כאלה בחלק מהפונטים של הטייס – למשל ב"פלסטיק".
יותם, מושון, אין ספק שצורת הדפוס היא הדרך ללכת בה עבור הפרוייקט הנהדר של אנשי אות פתיחה, מהסיבות שציינתם ואחרות. אני הצעתי את ההסתכלות על שיטת ה"כתב" כתגובה למחשבה של מושון שמדברת על אבולוציה רעיונית של השפה ולא כהצעה פרקטית או בהתייחס לפונטים של מסך. צ'ירס.
היי מושון. גם כאדם מחוץ לתחום, אני חייב להגיד שסוגיית התפתחות הכתב היא מרתקת. מעבר להתפתחות תלויית הטכנולוגיה שאתה מתאר, לדעתי מעניין לראות האם לצורת הכתב יש השפעה על האופן בו אנחנו מדברים ואפילו על התרבות עצמה.
אתן דוגמא: לפני מספר שנים נכחתי (בנסיבות שלא אפרט) בהרצאה של "מחזיר בתשובה" מקצועי והוא הסביר והתעקש בצורה מוחלטת שהתורה ניתנה במלואה למשה בהר סיני ונכתבה כבר אז ב-22 האותיות בגופן בו משתמשים סופרי סת"ם עד היום. אני מניח שהטענה ה"טיפוגרפית" הזאת (שסותרת כל תצפית ארכיאולוגית) אינה מקובלת על כלל היהודים המאמינים. ועדיין אני חושב שבתוך ההתעקשות הזאת על כך שהתורה היא אובייקט מושלם ואלוהי לחלוטין גם במופע הויזואלי שלו, מתחבאת ההבנה שאם הכתב העברי השתנה לאורך הדורות, יכול להיות שגם הרעיונות המובעים באמצעותו מסוגלים להשתנות ולהתפתח.
יובל, תודה רבה על התגובה שלך. ההקבלה הזאת מדוייקת ומעוררת השראה. לשמחתי ההתקבעות על האותיות אינה התקבעות על סולם ערכי ותפיסת עולם כוללת כמו זו שמייצג התנך אבל בשני המקרים מדובר על הקשר בין תקינה לשמרנות ועל הקושי להתפתח הלאה אחרי שתקן הושרש.
תהיות מעניינות על היקבעות טיפוגרפית.
כבר קשה לחכות לראות את התוצאה הסופית…
בהצלחה רבה בפרוייקט – מצטרף למצפים לשחרורו.
הערה והצעה: כבר בספר הראשון שהודפס בעברית (או לפחות הראשון המתוארך) היו שני גופנים (שעובדו מכתב יד) – הגופן המרובע וגופן כתב רש"י. יכול להיות שאפשר ללמוד גם ממנו בתהליך שלכם – הוא היה מאד פופולארי למשך מאות רבות של שנים. חלק מהבעיות שציינת לא קיימות בו (לדוגמא 'ד' לא דומה לא ל'ז' ולא ל'ר', 'ב' לא דומה ל'כ' ו'י', 'ו' ו'ן' הרבה יותר מובחנות).
שאלה והצעה: מישהו יודע מאיפה הגיע הפתרון של '+' מקופד רגל כדרך להבחין בין ה'י' ל'ו'? גם זה יכול להיות כיוון מחשבה.
תגובה והצעה: מסכים לגמרי עם איתי שזה חייב להיות בהדרגה. אבל מה שאולי אפשר לעשות כחלק מתהליך זה ליצור בו זמנית רצף של נאמר 3 גרסאות – הראשונה לשחרור ראשון (דומה מאד למה שרגילים אליו אבל מתחילה ללכת בכיוונים חדשים), השנייה לשחרור אחרי נאמר שנתיים של הטמעה אינטנסיבית (משהו שכבר ממש הולך בכיוון חדש ונתמך על ידי הגרסה הראשונה) והשלישית – מה שבאמת רוצים להגיע אליו.
וואו, כתבה מעניינת בטרוף. כל הכבוד!!
שוב תודות על התגובות המעניינות.
עם זאת חשוב לי לציין, הפונט שאנחנו מפתחים כרגע אינו בנוי כדי לאתגר את הכתב העברי במצבו הנוכחי. נכון לעכשיו הוא מיועד להיות כתב מרובע חדש שיעמוד באתגרים של עברית מסכית. המחשבה הזאת היא פועל יוצא של התהליך שאנחנו עוברים, אבל אני חושש שרשימת האתגרים הנוכחיים שלנו ארוכה מכדי להוסיף עליה גם הנדסה גנטית של הכתב העברי.
עם זאת הדיון הזה משפיע על החשיבה שלנו ועל ההתייחסות שלנו לשאלות של שמרנות וחדשנות בעיצוב האותיות.