זה קרה לילה אחד כשחזרתי מבני-עקיבא והדלקתי באקראיות את הטלויזיה. החלפתי ערוצים ופתאום זה הגיע. זה היה דוחה ומגרה במקביל.
התחושה הזאת מעולם לא התקיימה בתוכי עד אותו הרגע.
לא הבנתי מה קורה ומה עושים עכשיו, ולא היה לי את מי לשאול חוץ מאת זוג השדיים הענק שמולי, שבאותו הרגע היה עסוק מדי להתפנות לשאלות.
הרגשתי כמו באינדיאנה ג'ונס כשהנאצים פתחו את ארון הקודש- ידעתי שאסור לי להסתכל, אבל הייתי חייב.
בסוף, נשארתי בחיים.
פשוט מקסים. כולנו היינו שם. לי זה קרה באופן מוזר כשראיתי לראשונה את בת הים הקטנה. למרות שאצלה לא רואים את השדיים.
אבישר, התנשא לי?
לי זה דווקא קרה בבני-עקיבא. זה היה זמן בו חוברות הסתתרו בשיחים.
גאון
אדיר :)
איזה יופי!
הפוטושופ (?) נראה כמו חוטי רקמה