אולי כמטפורה ליחידת זמן מודלורית.
חמש דקות בתחילתו של יום, בקולאז' המחשבתי של לפני הקפה, לפני ההתארגנות המערכתית וההערכות לקראת, חמש דקות שאני מבטיח אך מתקשה להקדיש, הזרע המקדד בתוכו את האפשרויות הגלומות ביום שמתחיל.
זוהי יחידת זמן מתומצתת ומכאן כוחה, המאפשרת הכרזה אינטימית המיועדת להזכיר לי אנה פני ומדוע, מה אני מבקש ולמה אני מתחייב להכרזה יומית מסוג זה יש כח מצטבר. אולי משום כך אני נרתע, שלא במודע, מלערוך אותה. רק חמש דקות מול יממה שלמה
תמיד שם לבחירה.
מקסים מקסים
אני משתדלת לעשות זאת. זה עוזר להרגיש שהיום שעבר היה בעל משמעות כלשהי, ולא סתם עוד יום מלא בפעילויות שלא ברור למה אני עושה.
.
אם מכריזה מה אני רוצה לעשות היום, או מה אני רוצה שהיום הזה יהיה – אני מרגישה שאני גוררת את העגלה של עצמי. ולא שהיא סתם נגררת ככה מכוחה של הרוח.