מורן שוב | בצד הדרך. נובמבר 2011
בשנת תרנ"ח (1898), בימים של תחיית השפה העברית, שימשה המילה 'השלמה' במובן של 'שלמות'; והנה ציטוט שמדגים את התופעה: "סופרים, אשר אם ענקים וגאונים אינם, הנה בכל אופן נרגשים [=מורגשים] בכתיבתם טוּב טעם והשלמה [=שלמות] במידה פחות או יותר מרובה". הציטוט לקוח מן הכתב העתי [=עיתון] 'הצבי' שהוליך לאור [=הוציא לאור] וערך אליעזר בן יהודה.
מובן זה של 'השלמה' אבד. היום אנחנו משתמשים ב'השלמה' במובן כמעט הפוך, כלומר במובן של 'להשלים עם מה שאינו שלם', ושאולי רחוק משלמות. את המובן המוקדם של 'השלמה' למדתי מ"מילון המילים האובדות" שחקר כינס וערך עוזי אורנן (הוצאת מאגנס והוצאת שוקן, תשע"ו, 1996).
המילה הבאה במילון של אורנן היא 'השמיע' ומובנה אז היה 'אמר', 'הודיע'. והדוגמה: "והרביתי לכתוב הרבה מאמרים ספרותיים שבכולם השמעתי בסגנונים שונים, שיש לי הרבה לכתוב". (מצוטט מעיתון 'האור', שמו המוקדם של 'הצבי'. תרנ"ד, 1884)
ו'בדרך מוחלט' הוא 'ללא ספק'. והדוגמה: "לפי דברי העתונים הברלינים, מתעתדים התורקים להכנס בדרך מוחלט לטרבלוס". (החרות, תרע"ב, 1912)
אפשרות התגובות חסומה.