– יוסף ישראלס, מדונת הבקתה, 1871, ואמא ועמוס, 1973, צילם: יוסף שוב. המוזיאון של המכון לאמנות דטרויט, מישיגן (סריקה משקופית)
וכאן עם עדשה מגדלת:
(תוכלו לראות שהדייסה רותחת)
– יוסף ישראלס, מדונת הבקתה, 1871, ואמא ועמוס, 1973, צילם: יוסף שוב. המוזיאון של המכון לאמנות דטרויט, מישיגן (סריקה משקופית)
וכאן עם עדשה מגדלת:
(תוכלו לראות שהדייסה רותחת)
וואו, כמה משמעות נכנסת לצילום שנים אחרי שצולם, ולציור שנים אחרי שצויר. לא אעבור עוד ליד רח' ישראלס בלי להזכר במעשה הזה. ברוכה השבה, ובאומץ כזה.
תנוחמו.
כל-כך יפה ועצוב כל זה, איך שכף הרגל של התינוק נמתחת ודומה לכף הרגל של אמא שלו והוא מנסה להניא אותה מהכפית עם כף היד שלו כי היא חמה מדי ואיך שהפנים שלה יפות ואוצרות מתח – שיאכל כבר, ואיך שהמגירה כמעט סגורה וכמעט פתוחה ואיך שההפך אצל אמא וילד שמחוץ שהתמונה רק דוקרת אותם בקצה, איך שהידיים עוטפות אצלם והם יפים ואיך שהאדום והירוק הזה.