דיוקן עצמי עם תנור, דיו על נייר, 21X29 ס"מ, 2013
ארונית קטנה ומעליה כיריים. בארונית צלחות, כוסות, שקיות לשימוש חוזר, נייר כסף, מכרך וסבון כביסה, כיסא נוסף, מעמד ייבוש כלים ומעמד ייבוש כביסה, על הכיריים – מחבת. צמר פלדה, כרית שטיפת כלים ו-2 סבונים חדשים. מגבות. 2 בקבוקי מים מינרליים. ערימה של כלים בכיור. חלקם מלפני כמה ימים. מכונת הכביסה משמשת גם כקרש חיתוך. התנור קצת מלוכלך, ואי אפשר לבשל בכיריים שלו – רק לאפות. הוראות של פזגז, אין מה לעשות. המקרר דווקא חדש. במקרר יש ירקות, יוגורט, שוקולד, פירות, גרנולה, יין לבן, בירה, חמאה, מיונז, ביצים, בצל ירוק, שמיר, כוסברה, פטרוזיליה, מרק ירקות, ירקות אפויים בתנור, נבטים, עוף, חומוס, גבינה לבנה, אורז עם אפונה וגזר, סלק, נקניק. בפריזר יש אורז, עוף, לחם, ניילון נצמד.
כדי לחסוך מקום בקיר משמאל למקרר, תליתי את כל הכלים – מרית, טרבד, פותחנים – על הקיר. על המדף מתחת, יש פסטה, טחינה, תה ירוק, שמן קנולה, מטרייה.
חשבתי הרבה על הציורים שאתלה בחדר בתור קישוט. יש להם ערך סנטימנטלי, הם גם קצת חבולים, מוריד את הסיכוי שמישהו יקנה אותם. ציור על קאפה באקריליק, ממוסגרת בעץ מולבן. איש ללא פנים אבל עם הרבה פצעים מנסה לכרות עץ כחול ענק – לא נראה שיש לו סיכוי מי יודע מה. אם רוצים אווירת סליז, צריך להדליק את המנורה הירוקה עם האהיל הזרחני. היא נמצאת על כוננית קטנה שבתוכה התרופות שלי. למעשה, אם אני צריך לתאר בדיוק את הצבע של המנורה – זה נראה כאילו שרק אנס גויאבה. משמאלה – המקדש שלי. חלון גדול, מכוסה בווילון תלת-כנפי, צנוע, אך בצבע מהוגן של כחול עמוק. על עדן החלון, כוס עם עשרות אגורות למקרה חירום באיי-אם-פי-אם, רישום צריבה על עץ של סבא שלי מלפני עשרים וחמש שנה בערך, של מגדל דוד – וציור שמן שלי על עץ, של שלושה גברים זקנים בתחתונים, זעופים בסלון דמיוני, כנראה של רוסים. הם מביטים עליי בעיניים רושפות ולחיים סמוקות, מעל הרמקולים שקיבלתי ליום הולדתי ה-31.
הרמקולים הם הדבר הטוב ביותר שיש בחדרי. אני שומע דרכם את צ'יק קוראה. לפניהם, המחשב הישן אך מסביר הפנים שלי. הוא עבר הרבה, הבן זונה, אבל הוא סוחב. עריכת וידאו, קריאת טקסטים, וגם עוד דברים שהשתיקה יפה להם. הגוורדיה המכובדת מונחת על שולחן איקיאה. פתקים לאבא שלי, חשבונות ארנונה, בקבוק אקווה נובה חצי גמור, מצית, כוס תה, שקית עם טושים, סמסונג גלקסי מיני של ילדים, וכיסא משרדי שלא ברור אם הגובה שלו בדיוק מתאים. המדפסת לא מחוברת כבר חודשיים. גם הסורק.
במיטה שלי אני מאד גאה. הרבה מכשירי חשמל, ציורים, תיקים, חומרי בניין, כיסוי למנורות, מנורת חירום, רישומים – כולם בתוך הארגז. זאת מיטה חדשה. היא הגיעה רק בשבוע שעבר, ביום של איחור, אחרי שהבן אדם שענה לטלפון הזיל טחינה לתוך האפרכסת כשניסה להבין מה בדיוק הבעיה עם זה שאמא שלי צריכה לבוא במקומי מנתניה לקבל את פני המיטה, כי אני בלימודים. כמעט התקשרתי לכלבוטק. אבל המיטה הגיעה. היא נוחה מאד, וכבר לא כואב לי הגב. אני כן עייף עדיין, אבל זה בגלל סטרס. יש לי חמש כריות, שלוש ירשתי ביחד עם האהיל הירוק זרחני. יש לי מצעים מכוערים, ושמיכה פרחונית שאני די בטוח שהייתה של סבתא שלי. על המיטה גם ארנק, מפתחות של הבית (אתמול ננעלתי מחוץ לבית כי התבלבלתי במפתחות, אז עכשיו אני מזהה אותן בצלילות ובבהירות), תיק מחשב, תיק צד, מכנסיים מרופטים בצבע חרדל. מעל המיטה שלושה ציורים. קריקטורה שלי מכניס את הראש לתוך תנור. השני – ציור של איש מבוגר עצוב (שחלק אמרו שהוא דומה לפרויד) שיושב בחדר וחושב, "הציור הכתום". השלישי – ליטוגרפיה חתומה של לורנצו מטוטי שקניתי בזול-מדי בבורדו ב-2011.
דלת פלדת. ארון בגדים, שבתוכו גם הרבה דברים שאין לי כח להתעסק איתם, כמו מכשירי חשמל, אורגינליים של הקומיקסים שלי, מטענים, מצילות, מקלות תופים, פד אימון, כבל רשת, נעליים, מודם, מצלמה לא טובה שאין לה סוללות, פנקס צ'קים, אה וכמובן בגדים. כמה מהם מסייל שהיה בקסטרו מן בשנה שעברה (קניתי עם אמא בנתניה), אבל הרוב מ-1998. על הארון – ספרי קומיקס, וגם המדים של הקשת"ר. סל כביסה מפוצץ ואוטו צעצוע שסבא שלי (אותו סבא מהציור חריטה ממקודם) קנה לי ב-1991. פטיש. אטבים. מתחתם, כוננית נוספת עם מעטפות, דיסק אוסף שקיבלתי ליום ההולדת, חותמות ומסמרים. ארון נוסף – בתוכו כל הספרים שלי. במיוחד אני אוהב את ש"י עגנון ואריך מריה רמרק. ואת ספרות מינורית של דלז. ואת יהושע קנז. ואת ג'ירו טניגוצ'י. ולאחרונה גם את תומס ברנרד.
דלת עם טפט של עננים כחולים. מברשת שיניים, משחת שיניים, סבון ידיים, מגבת לידיים, מגבת לגוף, מטאטא, יאה, אקונומיקה, דלי וסמרטוט, מגב, נייר טואלט, קרם פנים, סכין גילוח, סבון גוף, שמפו הד אנד שולדרס. שלוש ארוניות קש שירשתי ביחד עם האהיל והכריות;. ניירת, מסמכים, כלים מפלסטיק, חומרי רישום. דברים כאלו "חשובים", כמו תמונות, מכתבים, תעודות, כתבות עליי, התואר הראשון שלי, המלגות שקיבלתי. סמרטוטי רצפה.
אני גר בלובי של בניין, שסגרו אותו והפכו אותו לחדר של 26 מ"ר – עם קיר גבס. לא צפוף. לא בודד. אני שומע את העקבים של האנשים שעולים לדירות שלהם.
אפשרות התגובות חסומה.