א. העתקתי את הרפרודוקציה של התמונה הזו כשהייתי בת 16 בערך
ב. גיל 16 בערך היה מאד מזמן
ג. בספר היא היתה קטנה
ד. הגדלתי אותה, אולי לשמינית גליון, אז בגיל 16 בערך
ה. הנחתי שלא אראה את הציור הזה לעולם, שכחתי ממנו
ו. במקרה לגמרי ראיתי אותו לפני יומיים
ז. הנשימה שלי נעתקה
ח. זה היה מעבר לשני אולמות
ט. הופתעתי מאד, רצתי אליו
י. הציור ע-נ-ק (188X110 ס"מ)
יא. הכחול שבו הוא היפה ביותר שראיתי אי פעם
יב. זכרתי כל קפל וכל קמט באופן אישי
יג. בהיתי בו וזלגו לי דמעות, לא יודעת למה
יד. החמצן חזר אליי
יה.
לפני יומיים ראיתי את הפרופורציות של התמונה שהייתה ברקע לצילום .
הדמות בתמונה מזכירה לי את רמברנט.
מרגישה שרצתי איתך!
(ועכשיו בציניות: רצת)
הוא גם חיכה לך כל השנים. מושיט לך את היד. היד שלך ציירה אותו. ידך מושטת כל השנים אליו
1. הייתי בטוחה שתזהה 2.כן זה קצת מצחיק שרצתי, מודה :) 3.אף פעם לא חשבי על זה ככה, שכפות הידיים שלנו באמת פונות אחת לעבר השניה, אולי הוא זכר גם בשנים שאני שכחתי.