״הסר 10 מחברי הפייסבוק שלך וזכה בוופר חינם״ הבטיחו הבאנרים בקמפיין הויראלי של בורגר קינג במסגרת מה שהם כינו ההקרבה לוופר (The Whopper Sacrifice). ואכן, כבר ב-2009 הרעיון ל״אנפרינד״ חברי פייסבוק היה נחשב כל כך נועז שהוא התפשט כאש בשדה קוצים והסעיר אינסוף סמול-טוקס ברחבי הרשת.
אבל מה בעצם היה כ״כ נועז בהצעה של בורגר קינג? הרי פרופסור רובין דאנבר גילה שגם ככה קוגניטיבית אין אנו יכולים לקיים מערכת יחסים יציבה עם יותר מכ-150 איש. אותם 150 משתנים עם הזמן, ידידויות חדשות נרקמות בזמן שאחרות מתרופפות. במחקר נוסף ב-2010 התברר שגם הרשתות החברתיות אינן משנות את ״מספר דאנבר״ והמאות והאלפים של חברי הפייסבוק שלנו אינם מרחיבים את יכולותינו להתמודד קוגניטיבית עם ריבוי מערכות יחסים. למעשה בכדי שנוכל ליצור מערכות יחסים חדשות אנו נדרשים לתת לקשרים ישנים להשכח. אבל פייסבוק דורש מאתנו אחרת. פייסבוק דורש שנזכור לשכוח, שנעז לאנפרינד את הקשרים שהתרופפו, אקט שנתפס לרוב כאגרסיבי וכואב. כל כך כואב שההשוואה בינו לבין שני ביסים מהמבורגר נתפסת כשערורייתית.
אבל ההמבורגר התעשייתי, סמל הבולימיה האמריקאית, אינו בהכרח פחות בריא מתרבות הרשת הבולימית לא פחות שהתפתחה בשנים האחרונות: Friend, Follow, Subscribe, Pin, Like, Star, Favorite, Watch, Plus, Add, Connect, Link, Feed, feed, feeeeeeeeed… שיכורים מתשומת לב ורעבים לעוד, אנחנו משיבים בעוד קשר ובעוד חיבור ועוד ועוד ועוד כאילו היכולות הקוגניטיביות שלנו הן אינסופיות. אך האמת היא שבכל חיבור נוסף אנחנו מרדדים את הקשב. כל חיבור חדש מתיר ומייתר את החיבורים האחרים, מרדד את הערך של מערכות היחסים ומשווה להתנהלות המקוונת שלנו דפוסים של תא סרטני.
אחת המעלות המרכזיות הנזקפות לזכותה של פונקציית ה-Undo הדיגיטלית היא שהיא מקנה לנו יותר חופש לנסות, להעז, לטעות, ואם נחליט תמיד נוכל להקיש ctrl+z נפנה צעד אחורה וננסה שוב. אך בזמן שה-Undo הפך לגיבור תרבות, ה-Unfriend הפך לנבל. וכך ללא היכולת לנסות ולטעות, אנחנו לא באמת מנסים. כמו בולמים אנחנו דוחפים עוד ביס, עוד חיבור, עוד חבר, בלי ללעוס, בלי להתענג על הטעם, במורד הושת ישר לתוך הרשימה הגדלה והולכת – הכרס האוביסית והעורקים הנסתמים של תשומת הלב.
הגיע הזמן לדחוף שתי אצבעות עמוק לתוך זרם ה״פיד״, להפוך את כיוון הזרימה ולהקיא אותו החוצה. unfriend, unfollow, unsubscribe, unpin, unlike, unstar, unfavorite, unwatch, unplus, Remove, disconnect, unlink, puke, puke, puuuuuuuuke.
התחילו במי שחופר לכם בפיד אבל לא אומר שלום ברחוב. המשיכו במיילינגליסטים שגוזלים זמן יקר מדי מחיינו כשחברי רשימה עונים לכל מאות הרשומים ב-״אהבתי״, ״לגמרי״ ו-״+1״. משם התקדמו לחבר שאתם ממש אוהבים בחיים אבל באינסטגרם הוא רק מצלם את אותו כלב מכוער אלפי פעמים מכל זוית אפשרית. זה בסדר, זה אולי מרגיש לא נעים בהתחלה, אבל זה למעשה הצעד הראשון שלכם לגמילה וזו גם הצהרה כלפי שאר הרשימה שאתם לוקחים את החיים שלכם בידיים ואת התשומת שלכם ללב.
לגמרי איתך אבל זה כל כך קשה. אנשים לוקחים דברים כאלה באופן אישי מאד. מה עם ננקוט בטקטיקת איתחול? לפתוח דף חדש בכל שנה – למחוק את הפרופיל ולהתחיל מחדש…
כל כך מדוייק … מזדהה עם כל מילה. יש ימים בהם השיטוט בפליפ בורד מרגיש כמו ים עשיר של השראה אינסופית. ואז בימים אחרים צפה הזילות, הרדידות של הכל, הדמיון האינסופי בין פוסטים. שלא לדבר על כפילויות בפיד. ברגע העולם מרגיש שוב קטן, סגור וצר אופקים.
מסכים ולא מסכים.
מסכים כי אני חושב ש"תנועת נגד" כמו שאתה מציע היא כנראה בלתי נמנעת, והצורך בניקיון ובפחות יהפוך גם הוא לטרנד (כבר היום יש כאלה שקוראים להגביל את מספר החפצים שאנחנו מחזיקים בחיים שלנו, ורשתות חברתיות כמו path שמגבילות את מספר החברים).
לא מסכים כי אני לא בטוח שרשת חברתית גדולה היא בהכרח על חשבון משהו אחר. לא חושב שאם יש לי הרבה חברים שיטחיים בפייסבוק בהכרח אני משקיע פחות בחברים אמיתיים, לא חושב שאם אני צופה בריאליטי בטלוויזיה זה על חשבון ספרי איכות. הכל שאלה של באלנס, ושל איזה משמעות אתה מייחס לדבר. אני לא חושב שיש הרבה שמייחסים את אותה משמעות לחברי אמת ולחברי פייסבוק (למרות החפיפה במילה).
כל פסח אני מרגישה את הצורך בנקיון דיגיטלי ואין ספק שב-2013 יש הרבה עבודת נקיון.
הכי טוב ששירותים פשוט יסגרו, כמו שגוגל רידר נסגר. פשוט לא יהיה פייסבוק. זאת השאיפה שלי.
כך אני מבטיחה לביתי עתיד טוב יותר – "כשתגדלי, כבר לא יהיה צבא, יהיה שלום. ולא יהיה פייסבוק".
@טליה: פשוט לא יהיה פייסבוק… את יודעת, זה לא כזה מסובך
לא מעט פעמים חבר עבר הופיע לי בפיד עם דעות המנוגדות להשקפת עולמי, או סתם הפעילות שלו לא מעניינת אותי, ניכנסתי לפרופיל שלו, ולחצתי על כפתור ה unfriend, אך יחד עם זאת, היו מספר לא מבוטל של פעמים שעמדתי על הכפתור, הירהרתי, התחרטתי ובסוף החלטתי ללחוץ על כפתור הhide from news feed. בעיני, חברים בפייסבוק הם גם סוג של כוח, השפעה, בין אם זה לקידום עצמי, ובין אם לשקף את דעותי, וכמובן, איך אפשר בלי, אינטרסים. אולי יום אצטרך איזה טובה, אולי הבנאדם הזה יהיה יעיל לי. לא בהכרח קיימת בינינו מערכת יחסים שוטפת.
אני חושבת שהטעות טמונה בלחשוב שחבר בפייסבוק הוא חבר לכל דבר. צריך להבדיל בין השניים. וכמו בכל אספקט המציאות המשתנה ומלאת הפיתויים והגירויים, עלינו להבדיל בין עיקר לתפל, לקחת בפרופורציה, ולפעמים לזכור לצאת מהבית.
@רן:
זו לא תנועת נגד. האם שיכחה היא תנועת נגד? האם התרחקות ממשהו היא תנועת נגד? מה שהופך את זה לתנועה בכלל זה האילוץ של הממשק להכריז על ניתוק ואף לאשר אותו שוב.
@טליה:
את מבקשת משהו מאוד לגיטימי. ניתוק פסיבי. There is NO app for that. למעשה, היה אפפ פור דאט. לא אפפ, אבל עבודת נטארט מלפני כעשור: Bumplist של ג׳ונה ברוקר כהן היתה מיילינגליסט למתמידים. רק ה-6 מגיבים האחרונים קיבלו את המילים. השביעי תמיד נבעט החוצה. http://www.coin-operated.com/coinop29/2010/05/13/bumplist-an-email-community-for-the-determined-2003/
@אלה:
תגובה כנה ואמיתית אם כי אני לא בטוח עד כמה אותם חברים הם אכן מחזקים אותך. מעבר לזה דווקא את אלה שמפרסמים תכנים שמנוגדים לתפיסת העולם שלי אני מנסה להשאיר בפיד. אבל פייסבוק מעלים לי אותם. (עוד לא קראת את הפילטר באבל, הא?)