טורניר טניס ב"מוסך הספורט". משחקון ראשון: אנטוש וגיל. צילום: מורן שוב
בעיתון "נֹגה היקרה", שהוצאנו לפני שנים אחדות בשכונה (נֹגה ביפו), היה לנו גם מדור ספורט. היינו מערכת שכללה אנשי תרבות, עורכים, עתונאים וצלמים מקצועיים – כולם, אז, תושבי השכונה. ואף-על-פי ש"נֹגה היקרה" היה מקומון שהודפס רק ב-1,500 עותקים, חולק בעיקר בתבות הדואר בשכונה והופץ חינם בקיוסקים המקיפים אותה, הוצאנו לאור עתון מקצועי, אחראי ואמין. אפילו הוזמנו להשתתף בוועידת ישראל לעסקים של גלובס במלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל-אביב, והסתובבנו לצד עתונאים ועורכים כלכליים מן התקשורת הישראלית, כשתג "נגה היקרה – עתונאי" תלוי לנו על החזה. מבחינתנו, אגב, השתתפנו בוועידה משום שהתנהלה קרוב לשכונה, ורצינו לסקר את ההון שמתנהל בחצר השכנה. לא מסיבה אחרת.
כמה ש"נֹגה היקרה" היה עתון אחראי ורציני, כך הוא היה מתוק וחינני. ביושר יש חן. פשוט מתום. וכמובן שהרשנו לעצמנו להשתעשע ולשעשע את קוראינו; השכנים שלנו.
אחד המדורים שסיפק רגעים תמימים או משעשעים היה מדור הספורט. לאחד המדורים הראשונים אפילו צילמתי סקופ, שגלש מ"נֹגה היקרה" למערכות עיתונים אחרות: במסעדת קרן היוקרתית שנסגרה התקיימו שיעורי יוגה. היו עתונאי לייפ סטייל שהסקופ הזה מאוד עניין אותם.
בתצלומים שמופיעים כאן, רגעים מתוך טורניר טניס-שולחן שהתקיים ב"מוסך הספורט"; מוסך בנֹגה שהתרוקן כי העירייה פינתה (גם אותו) לאזור תעשייה, ועד שהפך לסטודיו של אמן, החבר'ה שיחקו בו פינג-פונג.
על הקירות הירוקים עוד אפשר לראות מספרי טלפון של ספקים ולקוחות.
"נחוש ותוקפני", זו היתה הכותרת שהעורכים (גיל טבת ואני) נתנו לידיעה. אנטוש, גיל ואשי. צילום: מורן שוב
חיכיתי וסוף סוף אני רואה הכל ביחד. הכל פה כמו איים. למשל האי "נגה היקרה" ביפו, או אותו אי על אוקיינוס העיתונאים, אי של סטילז בעולם דיגיטלי, אי של ספורט בתוך חדשות ואי של שמחת חיים במוסך עזוב.