שלומי אזולאי

כל ילד שמע על ההשלכות של זיהום המים, האוויר והקרקע, אפילו לרעש יש סולם זיהום משלו, אבל מדוע אנחנו לא מודדים את הזיהום שחודר לנפשנו דרך העיניים?

זיהום ויזואלי הוא יצירה של אובייקטים מוגזמים, רועשים, כאלה המטרידים את המתבונן בהם. כשמוצר מסוים יוצא אל העולם, מן הראוי שבנוסף לסטנדרטים של תקינה ואיכות יעמוד גם בסטנדרט ויזואלי, שחלילה לא יגרום לזיהום למשתמש בו ולסביבתו.

ארכיטקט המתכנן בניין עומד, גם אם לא באופן ישיר, ל"משפט ציבורי", שהרי הוא אחראי ליצירה בעלת נוכחות המוצבת בחלל הציבורי. ההשלכות של פומביות המבנה, ברורות לו בכל שלבי תהליך העיצוב. אך נראה שמעצבי המוצר פטורים מביקורת ציבורית, על אף שכל החפצים שסביבנו עברו תחת ידיהם. יטען מעצב המוצר לזכותו כי האחריות אינה מוטלת רק עליו, שכן לצרכן ניתן חופש בחירה מוחלט בבואו לרכוש מוצר.

אך למרות שאין הציבור מכיר באחריות המעצבים על חזות המוצרים, נראה שבכל זאת מתרחשת מהפכה בעולם העיצוב. חלק ניכר ממעצבי המוצר בעולם הבינו כי המוצרים אותם הם מפתחים, יחיו בסביבה רוויה באובייקטים משתנים, בעלי אינסוף צורות וצבעים, ולכן עליהם לעדן את חזותם ובמקרים מסוימים אף להעלים את נוכחותם.

ההצלחה הפנומנלית של מכשיר ה-iPod חידדה את המסר: איפוק, פשטות ועידון הם הערכים שרוב הצרכנים היו רוצים לראות במוצרים המקיפים אותם, ואולי למרות הכול מותר האדם על הבהמה. אותה מהפכה המובלת בגאון, על ידי צוות העיצוב של apple, מחלחלת במהירות כמעט לכל תחומי העיצוב, ממוצרים רפואיים ועד אריזות מזון.

אצבע משולשת, לא עלינו. מתוך אתר Flip-a-Hummer

אך למרות כל זאת, נראה שתחום אחד נותר בשלו, כמו סטה לנתיב צדדי המתרחק מהכביש הראשי של העיצוב – תחום עיצוב הרכב. בעבר הובילה תעשיית הרכב את המהפכה התעשייתית, היא מקסמה תהליכים, המציאה טכנולוגיות חדשות והובילה מסורת של פיתוח, בקצב שרק מלחמה גדולה יכולה לעשות. בנוסף היה עיצוב הרכב לקטר המוביל אחריו את תחומי העיצוב האחרים. הטכנולוגיה באה לידי ביטוי בכל קו וקימור ששרטטו המעצבים.

אבל היום כשאני מביט ברכבים המקיפים אותי, איני יכול להתעלם מצורתם, אני מרגיש שהם מוגזמים מדי, מבריקים מידי, מקומרים מדי ובקיצור, וולגריים. אין ספק שמעצבי הרכב של GM או של מזדה עמוסים בכישרון ורגישות אך נדמה לי שהתנתקו מהתהליכים והטרנדים המשפיעים על קולגות מתחומים מקבילים.

המכוניות של ההווה מעוצבות לפי קו מחשבה מיושן, השואף להבליט את הטכנולוגיה וליצור אובייקטים המושכים את העין. האם בשנת 2010 יש מקום לבוטות הזאת? האם יש סיבה לכך שהרחובות שלנו יהיו מרוצפות בקופסאות הפח הצעקניות האלה?
אם מי מאתנו היה מתהלך בחליפה ירוקה מטלית, כשלצווארו ענק מוכסף מהבהב, משקפי שמש מוזהבות על פניו ולראשו כובע מצחיה אווירודינמי, האם לא היינו קוראים לו ערס?

☼ עוד מאת שלומי אזולאי ← רשימה בנושא שיחזור פסלונים פרהיסטוריים