כל שלישי וחמישי אני קוצצת דשא ברחבי העיר, ככה אני רגילה. מה לעשות, גדלתי במושב, וכשיש לכם חצר אבא מבקש שתטאטאי את המדרכה, ואמא מבקשת שתעזרי לה לנקש עשבים בגינה. לקצוץ דשא תמיד התנדבתי. בעיר זה לא קורה. להשקות את העצים בככר למטה? לטאטא את הכניסה לבניין? למה אני? בעיר […]
במסגרת התופעה של השתלטות חברות מסחריות על המרחב הציבורי בתל אביב, התקיים לפני כשנתיים פסטיבל "שוק לילה" בחסות "סלטי צבר" במדרחוב נחלת בנימין, שוק הכרמל, וכל הרחובות הסמוכים להם. כמו במבצע צבאי מדוקדק, הוקמו במהירות דוכנים, נחסמו חזיתות של חנויות שהפריעו לפעילות, והנחלה מותגה וחולקה לאיזורים וגזרות. מעבר לצבעי הירוק והשחור של המותג שעטפו את האזור, התאגיד גם דאג לתלות לוחות ממוספרים שסימנו את הכניסות והיציאות, וניסחו מחדש את התנועה במדרחוב.
איך מתחיל ריטואל עירוני? יום אחד קם אדם ומחליט לחבר מנעול לגשר, הוא כותב עליו את שמו ושם אהובתו ומשליך את המפתח לנהר. ריטואל אישי במרחב ציבורי. שנה מאוחר יותר, באותו מקום, הגשר כולו מלא במנעולים בגדלים ובצבעים שונים. אלפי זוגות מאוהבים, חורטים את שמותיהם על המנעול ומשליכים יחד את המפתח כסמל לאהבתם הנצחית. בביקור האחרון שלי בפריז, על ה־Pont des Arts גיליתי אלפי מנעולים מחוברים לגשר. חיפוש קצר באינטרנט מגלה שמדובר בתופעה עולמית. בערים רבות נוהגים זוגות אוהבים לקשור את אהבתם במנעולים באתרים שונים בעיר. לעיתים התופעה הופכת למטרד של ממש לרשויות המקומיות, כשהמשקל של כל המנעולים מתחיל להוות בעיה ואז מתבצעת פעולה עירונית בה מסירים את כל המנעולים. אבל את הזוגות אי אפשר לעצור, והם מיד חוזרים ונועלים את אהבתם לגשרים, שערים ועמודים.
