ברנארד לא באמת ציפה שמשהו ישתנה, לא באמת האמין בשמש שתפציע מאחורי העננים. את העובדה שנגמל מהרגליו הקטנים, הכה המכוערים, נייחס יותר לשיעמום שלו מאשר לאהבת חיים.
איציק רנרט
ברנארד לא מספק את הסחורה
ברנארד לא באמת ציפה שמשהו ישתנה, לא באמת האמין בשמש שתפציע מאחורי העננים. את העובדה שנגמל מהרגליו הקטנים, הכה המכוערים, נייחס יותר לשיעמום שלו מאשר לאהבת חיים.
מה נהיייה?ציפיתי לבאאז!משונה.
You left me speechless
אני רציתי לציין שזה נראה באיור שלברנארד יש מערכת יחסים מורכבת עם הצל של עצמו. ואני מאד בעד שיעמום. הדברים הכי מעניינים שעשיתי היו בתקופות של שיעמום.
איך אפשר להגמל מהרגלים מכוערים בעזרת שעמום? זה נשמע לי כמו סטארט אפ.
תיכף תסתיים עונת המלפפונים.
זה מצויין. אתה מתייחס לזה כהמשך לקודמת? http://untitled.org.il/?p=2577
אני שואל כי זה כמעט אותו פורמאט של טקסט מול דימוי. הקודמת מרגישה יותר שלמה, אולי גם בגלל שבזאת רואים יותר את ה"חומר" (שאריות המג'יק וונד או סלקטיב קלר או מה שזה לא יהיה).
תודה,אבנר. כן-הם קשורים -הם שייכים לאותו עולם למרות שאין קשר עלילתי בינהם.מיקרו-סיפורים מצויירים. ברנארד אכן יותר מחוספס.
אהבתי את ההגדרה "מיקרו-סיפורים". אפשר להחיל אותה על "צרצרפיס" שלטעמי הייתה תחרות מאד מעניינת, כמו גם על כמה עבודות של קפקא (ובטח עוד יוצרים).
איציק-מה אתה,ילד קטן?
מרים-זאת תגובה מאוד הגיונית.
מתן-הדבר האהוב עלי ביותר הוא שעמום.לא לצורך יצירה או מעשה-פשוט כי זה נעים.
טליה-אין לי מושג, כך שאם תעלי על הפטנט-הוא שלך ולא שלי.
מאור-נכון- הלילה עוברים רישמית לחורף-המהפך מגיע.
אבנר-גם אני אהבתי את "צרצרפיס" למרות שהשם נורא בעיני.בכלל, אני מבין מאיפה מוצאים אנרגיה לספרינט, וממש לא מבין איך מתגייסים למרתון.
איציק,
ראשית – מסכים אתך לגבי השם הנורא.
בהקשרי ספרינט/מרתון, היות וגם אני מנסה לפצח את זה – יכול להיות שזה טמון ביכולת לגשת כל יום לעבודה, לא משנה מה קורה? לתת אפילו שעה, שעתיים – אבל לראות איזושהי התקדמות? לי נראה שזה יכול לעבוד, מעניין לשמוע "רצי מרתון" מנוסים פה מגיבים…