ברור שיפה עד היום.כל מה שקרן עושה ועשתה יפה. ולא מבין על איזו מסגרת מלחיצה ושמרנית מדובר כאן, אלה.נמאס כבר לשמוע כל הזמן קיטורים על בתי הספר.קרן,כמו הרבה אחרים, קיבלה בעיקר תמיכה וחיזוקים, לא מסגרת ולא נעליים.
איציק,
לא מבין את תגובתך. קרן בעצמה מדברת על כמות של שערות לבנות, בתוך היצירה.
—
אם זה נראה כמו ברווז, עושה קולות של ברווז והולך כמו ברווז… יש כאן קולות שנשמעים בבירור על כך שהמסגרת מלחיצה. וגם שמרנית. לא בהכרח כל הקולות אומרים את שניהם. אבל הקולות מאד חזקים וברורים.
—
לקטר? ויקטור מנסה לפתח פה דיון פרודוקטיבי – לשפר, לא לקטר.
—
מדברים פה בדיונים באנטייטלד בהחלט גם על תמיכה וחיזוקים. זה גם חלק. אבל "נמאס כבר לשמוע"? איך יכול להיות שנמאס אם אלו קולות רבים כל כך שמחפשים מה יכול להשתנות?
החיים מייצרים שערות לבנות.גם הלימודים.להיות אדם יוצר זו חוויה מבהילה מתסכלת מפחידה ומענגת. בעצם להיות אדם. לעמוד למבחן זו חוויה קשה .החיים מייצרים סיטואציות מבחן, לא רק הלימודים. אין מנגנון עוקף שערות לבנות ואני לא חושב שקרן התלוננה כאן על משהו, נראה לי שהיא שיתפה. אני יודע שהיא קיבלה בעיקר תמיכה וחיזוקים,ויש משהו מקומם בנסיון לנכס את המשפט על השערות שהלבינו כטיעון בוויכוח על המסגרת ה"מלחיצה והשמרנית" ישנם מספיק טיעונים רלוונטיים, לא כל משפט חייב להפוך לכלי ניגוח.
אשמח לשמוע מה תגיד קרן בנושא.
איציק היקר
צר לי שאתה שולל ממני את הלגיטימציה לבטא את דעתי ולעורר דיון, ועוד בטון כל כך תוקפני ולא נעים.
אני כותבת כאן על חוויה שעוברים אותה מדי שנה עשרות סטודנטים, ורואה מקרוב את המחירים הנפשיים הכבדים שמשלמים חבריי. אחת הסיבות לכך, היא אטימותם של אנשים כמוך שבמקום לספק אוזן קשבת עושים בדיוק את ההיפך.
אין כאן כל כוונה "לקטר", וגם לא לדבר בשמה של קרן, אני לא מכירה אותה אישית ולא מעוניינת להעמיד אותה במצב לא נעים. כוונתי היחידה היתה להחמיא כאן לקרן על כשרונה ולהביע את הערכתי.
אלה שלום
שנינו מסכימים על כישרונה של קרן.אני בניגוד לך כן מכיר אותה, וגם את התנאים בהם נוצר הפרוייקט, והמסגרת בה נוצר לא היתה מלחיצה או שמרנית.
צר לי שהטון שלי אינו נעים לך, אם כי אני מוצא שזו אינה סיבה לכנות אותי אטום. אבל ניחא.
פיו. אני חייבת להבהיר! אני מצטערת שהדיון נהיה קצת עוקצני.
השערות הלבנות שכתבתי עליהן יצאו ממש במהלך ההגשה. זה מה שהיה כל כך מוזר.
אני פשוט מאוד ביישנית והיה לי קשה מאוד להסביר לכך כך הרבה אנשים מה ניסיתי לעשות ולמה שאפתי.
האמת לאמיתה היא שהעבודה על הפרוייקט היתה תענוג בשבילי והרבה בזכות איציק רנרט שהיה המלווה של הפרוייקט. הוא לא הלחיץ אותי אפילו לשנייה (הוא יודע שאני לחוצה מטבעי) ורק חיזק אותי כשהייתי צריכה. אני חושבת שעם מנחה אחר הפרוייקט הזה היה נראה אחרת ואני מודה לו על החופש שנתן לי להתפרע, או יותר נכון: על הביטחון שנתן לי להתפרע.
המסגרת של הפרוייקט גמר היא אכן מלחיצה בזמנים וזה גם מלחיץ אם אתה חושב על זה בתור *ה*פרוייקט של חייך. זה לא.
אבל נראה לי שהסטודנטים כבר שמעו כל כך הרבה על "הלחץ של הפרוייקט גמר", שהם מרגישים חובה להמשיך את המסורת. יש בזה איזו נבואה שמגשימה את עצמה.
איציק,
ראשית – אני רוצה לבקש לקחת חזרה את השימוש ב"שערות הלבנות", אחרי שביקשת את זה, ואחרי שקרן הבהירה את הספציפיות של העניין.
—
אבל –
למה אתה לוקח את הדיון לבית משפט? עדות אופי? האם אתה על דוכן נאשמים? אם הרגשת מותקף שלא בצדק על ידי או על ידי אלה אנא הגד לנו.
אני לפחות, אשמח להבהיר לך שאיני מכיר אותך אישית, אף פעם לא פגשתי בך ולכן אין לי סיבה לחשוב שאתה ממסגר אנשים או מלחיץ אותם. האמנתי לכך שאתה לא כזה גם לפני העדות של קרן.
—
אבל –
נפתח פה בכלל דיון אחר – וחבל לדעתי שאנו סוטים ממנו: האם "נמאס" לשמוע על כל הבעיות שאנשים כאן מדברים עליהם במוסדות העיצוב – או שלא – שכדאי דווקא להמשיך להשמיע אותן. להשמיע – פרודוקטיבית כמובן – לא לייל או לקטר – אלא להציע הצעות בונות.
אבנר -אנחנו אכן לא מכירים,ולכן הגיוני שלא תבין שקריאת ה-"או!הנה!יש לי עדות אופי!" שלי מקורה בהומור.אולי לא משובח,אולי לא ברור דיו, אבל הומור:-)
לגבי הדיון- אני חושב שהוא חשוב ביותר. אין לי סבלנות לקיטורים, יש לי הרבה כבוד וסבלנות לטיעונים ענייניים. גם אני רחוק מלהיות בטוח שפורמט פרוייקט הגמר הנוכחי הוא האופטימאלי, וברור שיש לחפש כל הזמן דרכים חדשות ורעיונות חדשים.
עם זאת, קשיים תמיד יהיו, וחלק מהטענות (מה שאני אכנה קיטורים) נובעות מרצון שפשוט יהיה קל. לחיות, ללמוד ולהתפתח,זה לא קל.
היי איציק,
שמח על תחילתה של הבנה, סליחה שלא הבנתי את ההומור. :)
בכל אופן – נראה לי שעוטף את אנטייטלד דיון שהוא גם מעבר לפרוייקט הגמר. יש איזו תחושה שהמגזין, בנוסף ללתת לנו תוכן איכותי (כמו בימים האחרונים המאמר של יובל או האיור של קרן ויש עוד הרבה כמובן) מתחיל להוות זירה לליבון של בעיות
בכל
מערכות ההשכלה לעיצוב, ומאד לא מן הכיוון של "רוצים שיהיה קל" אלא מכיוון של "רוצים שיהיה טוב". אם באמת כך, ואם זה כוללני, אני אישית מייחס לזה חשיבות עצומה.
—
"הגל החדש" הצרפתי נולד מתוך כתב עת – "מחברות הקולנוע". האם מתוך אנטייטלד יוולד שינוי, אפילו לא גדול, במוסדות הלימוד?
מעולה.
איזה פרויקט מקסים זה. והזמן רק עושה לו טוב. זה נפלא בעיני שבתוך מסגרת כל כך מלחיצה ושמרנית הצלחת ליצור משהו כל כך שלם ואישי ומקורי. פנינה אמיתית.
ברור שיפה עד היום.כל מה שקרן עושה ועשתה יפה. ולא מבין על איזו מסגרת מלחיצה ושמרנית מדובר כאן, אלה.נמאס כבר לשמוע כל הזמן קיטורים על בתי הספר.קרן,כמו הרבה אחרים, קיבלה בעיקר תמיכה וחיזוקים, לא מסגרת ולא נעליים.
איציק,
לא מבין את תגובתך. קרן בעצמה מדברת על כמות של שערות לבנות, בתוך היצירה.
—
אם זה נראה כמו ברווז, עושה קולות של ברווז והולך כמו ברווז… יש כאן קולות שנשמעים בבירור על כך שהמסגרת מלחיצה. וגם שמרנית. לא בהכרח כל הקולות אומרים את שניהם. אבל הקולות מאד חזקים וברורים.
—
לקטר? ויקטור מנסה לפתח פה דיון פרודוקטיבי – לשפר, לא לקטר.
—
מדברים פה בדיונים באנטייטלד בהחלט גם על תמיכה וחיזוקים. זה גם חלק. אבל "נמאס כבר לשמוע"? איך יכול להיות שנמאס אם אלו קולות רבים כל כך שמחפשים מה יכול להשתנות?
החיים מייצרים שערות לבנות.גם הלימודים.להיות אדם יוצר זו חוויה מבהילה מתסכלת מפחידה ומענגת. בעצם להיות אדם. לעמוד למבחן זו חוויה קשה .החיים מייצרים סיטואציות מבחן, לא רק הלימודים. אין מנגנון עוקף שערות לבנות ואני לא חושב שקרן התלוננה כאן על משהו, נראה לי שהיא שיתפה. אני יודע שהיא קיבלה בעיקר תמיכה וחיזוקים,ויש משהו מקומם בנסיון לנכס את המשפט על השערות שהלבינו כטיעון בוויכוח על המסגרת ה"מלחיצה והשמרנית" ישנם מספיק טיעונים רלוונטיים, לא כל משפט חייב להפוך לכלי ניגוח.
אשמח לשמוע מה תגיד קרן בנושא.
איציק היקר
צר לי שאתה שולל ממני את הלגיטימציה לבטא את דעתי ולעורר דיון, ועוד בטון כל כך תוקפני ולא נעים.
אני כותבת כאן על חוויה שעוברים אותה מדי שנה עשרות סטודנטים, ורואה מקרוב את המחירים הנפשיים הכבדים שמשלמים חבריי. אחת הסיבות לכך, היא אטימותם של אנשים כמוך שבמקום לספק אוזן קשבת עושים בדיוק את ההיפך.
אין כאן כל כוונה "לקטר", וגם לא לדבר בשמה של קרן, אני לא מכירה אותה אישית ולא מעוניינת להעמיד אותה במצב לא נעים. כוונתי היחידה היתה להחמיא כאן לקרן על כשרונה ולהביע את הערכתי.
באמת שלא ברורה לי תגובתך העוינת והתוקפנית.
אלה שלום
שנינו מסכימים על כישרונה של קרן.אני בניגוד לך כן מכיר אותה, וגם את התנאים בהם נוצר הפרוייקט, והמסגרת בה נוצר לא היתה מלחיצה או שמרנית.
צר לי שהטון שלי אינו נעים לך, אם כי אני מוצא שזו אינה סיבה לכנות אותי אטום. אבל ניחא.
נהיה חם, מה?
פיו. אני חייבת להבהיר! אני מצטערת שהדיון נהיה קצת עוקצני.
השערות הלבנות שכתבתי עליהן יצאו ממש במהלך ההגשה. זה מה שהיה כל כך מוזר.
אני פשוט מאוד ביישנית והיה לי קשה מאוד להסביר לכך כך הרבה אנשים מה ניסיתי לעשות ולמה שאפתי.
האמת לאמיתה היא שהעבודה על הפרוייקט היתה תענוג בשבילי והרבה בזכות איציק רנרט שהיה המלווה של הפרוייקט. הוא לא הלחיץ אותי אפילו לשנייה (הוא יודע שאני לחוצה מטבעי) ורק חיזק אותי כשהייתי צריכה. אני חושבת שעם מנחה אחר הפרוייקט הזה היה נראה אחרת ואני מודה לו על החופש שנתן לי להתפרע, או יותר נכון: על הביטחון שנתן לי להתפרע.
המסגרת של הפרוייקט גמר היא אכן מלחיצה בזמנים וזה גם מלחיץ אם אתה חושב על זה בתור *ה*פרוייקט של חייך. זה לא.
אבל נראה לי שהסטודנטים כבר שמעו כל כך הרבה על "הלחץ של הפרוייקט גמר", שהם מרגישים חובה להמשיך את המסורת. יש בזה איזו נבואה שמגשימה את עצמה.
וחוץ מזה – תודה על ההתעניינות והמחמאות. מעריכה זאת מאד.
או! הנה !יש לי עדות אופי!
והפרוייקט היה אחד היפים שראיתי אי פעם.
איציק,
ראשית – אני רוצה לבקש לקחת חזרה את השימוש ב"שערות הלבנות", אחרי שביקשת את זה, ואחרי שקרן הבהירה את הספציפיות של העניין.
—
אבל –
למה אתה לוקח את הדיון לבית משפט? עדות אופי? האם אתה על דוכן נאשמים? אם הרגשת מותקף שלא בצדק על ידי או על ידי אלה אנא הגד לנו.
אני לפחות, אשמח להבהיר לך שאיני מכיר אותך אישית, אף פעם לא פגשתי בך ולכן אין לי סיבה לחשוב שאתה ממסגר אנשים או מלחיץ אותם. האמנתי לכך שאתה לא כזה גם לפני העדות של קרן.
—
אבל –
נפתח פה בכלל דיון אחר – וחבל לדעתי שאנו סוטים ממנו: האם "נמאס" לשמוע על כל הבעיות שאנשים כאן מדברים עליהם במוסדות העיצוב – או שלא – שכדאי דווקא להמשיך להשמיע אותן. להשמיע – פרודוקטיבית כמובן – לא לייל או לקטר – אלא להציע הצעות בונות.
אבנר -אנחנו אכן לא מכירים,ולכן הגיוני שלא תבין שקריאת ה-"או!הנה!יש לי עדות אופי!" שלי מקורה בהומור.אולי לא משובח,אולי לא ברור דיו, אבל הומור:-)
לגבי הדיון- אני חושב שהוא חשוב ביותר. אין לי סבלנות לקיטורים, יש לי הרבה כבוד וסבלנות לטיעונים ענייניים. גם אני רחוק מלהיות בטוח שפורמט פרוייקט הגמר הנוכחי הוא האופטימאלי, וברור שיש לחפש כל הזמן דרכים חדשות ורעיונות חדשים.
עם זאת, קשיים תמיד יהיו, וחלק מהטענות (מה שאני אכנה קיטורים) נובעות מרצון שפשוט יהיה קל. לחיות, ללמוד ולהתפתח,זה לא קל.
היי איציק,
שמח על תחילתה של הבנה, סליחה שלא הבנתי את ההומור. :)
בכל אופן – נראה לי שעוטף את אנטייטלד דיון שהוא גם מעבר לפרוייקט הגמר. יש איזו תחושה שהמגזין, בנוסף ללתת לנו תוכן איכותי (כמו בימים האחרונים המאמר של יובל או האיור של קרן ויש עוד הרבה כמובן) מתחיל להוות זירה לליבון של בעיות
בכל
מערכות ההשכלה לעיצוב, ומאד לא מן הכיוון של "רוצים שיהיה קל" אלא מכיוון של "רוצים שיהיה טוב". אם באמת כך, ואם זה כוללני, אני אישית מייחס לזה חשיבות עצומה.
—
"הגל החדש" הצרפתי נולד מתוך כתב עת – "מחברות הקולנוע". האם מתוך אנטייטלד יוולד שינוי, אפילו לא גדול, במוסדות הלימוד?