ויקטור פרוסטיג

ברצוני להציג עמדה שהינה מעבר לתגובה על נושא פרויקטי הגמר, נושא אותו העלה עפר, עמדה הרואה את בעיתיות פרויקטי הגמר כחלק מבעייתיות הרבה יותר גדולה ומשמעותית והיא בעיתיות אופן לימודי העיצוב בכללם.

לא אתפלא באם הרעיון לקיים פרויקטי גמר מגיע מפרויקטי גמר של מקצועות ההנדסה, פרויקטים הבאים להציג ולסכם ידע מקצועי, שהרי העיצוב רצה כל כך להדמות להם. רצון הבא לידי ביטוי בהגדרת העיצוב כתהליך של פתרון בעיות. אלא שבעיות העיצוב אינן ניתנות להגדרה כפי שניתן לכאורה להגדיר בעיות הנדסיות. בעיות עיצוב אינן ניתנות למדידה כמותית בלבד והן מערבות ערכים ואיכויות ולכן הן סבוכות ולא ניתנות להגדרה מוחלטת. אך אם נתעלם מבעיתיות זו, או נדחק אותה הצידה עד שימצא פתרון לכימות איכויות, הרי לכאורה כל פרויקט עיצוב ניתן להערכה אובייקטיבית של טוב ורע. ומי שקובע זאת כבר־סמכה הינו כמובן המנחה וחברי סגל ההוראה.

מתוך גישה זו אני זוכר הגשות לא מעטות שהתנהלו כמשפטי שדה בהן הסטודנט נגזר לגזרים והושלך מפני מנחים יודעי כל בבושת פנים.  אני מקווה שהיום הגשות כאלה לא  מתקיימות יותר, כי אין להן הצדקה היום, הן מבחינה מוסרית והן מבחינה אקדמית.

כאשר העיצוב המודרניסטי פס מהעולם, פסה איתו הידיעה החד משמעית. כל ידיעה הינה רק דעה. דעה שזוכה לאישוש חוזר מתקבעת לזמן מה, עד שדעה אחרת עולה, הפרדיגמות המדעיות עצמן הנן דוגמא לכך. מי יערוב לי היום שדעתי היא הנכונה לכולם, הנכונה לתמיד, הנכונה לכל מקום. הרי אפילו על מה זה עיצוב טוב אין חברי הסגל תמימי דעים, ולכן אנו מקימים מסלולי לימוד נפרדים לכל דעה. במכון הטכנולוגי בחולון לדוגמא במסגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי יש שלושה מסלולי לימוד – חברה וסביבה, תעשיה ושיווק ויצירה ותרבות. מסלולים המשקפים שלוש תפיסות עולם שונות, שלוש גישות עיצוב שונות ולכן גם הערכות שונות לגבי מה הוא עיצוב טוב, פרויקט טוב.

אנו כבר מודעים לפלורליזם, אך פרויקטי הגמר ממשיכים להתנהל כאילו דבר לא קרה. המתודולוגיה נשארה אותה מתודולוגיה מודרניסטית, לינארית. כל סטודנט מתבקש לחקור את הנושא במהלך סמסטר אחד, להגיש תיק מחקר שבו כל המידע שאסף ורק בסמסטר השני בשנה ד להתחיל לעצב. תיק המידע שנבנה בעמל רב (למעשה היום העמל אינו כה רב כבעבר מאחר ומידע רב זמין ברשת, צריך רק לדעת לחפש) גורלו בדרך כלל להעלות אבק בפינה נשכחת לאחר שמילא את יעודו, הצגת העיצוב כמקצוע אקדמי העוסק במחקר והמעניק לבעליו ציון בגליון הציונים. דעה זו אינה מקורית שלי, אם נעיין בספרו הקלאסי של Lawson Bryan על תהליך העיצוב נראה שלוואסון כתב עוד בשנות השמונים שאינו מבין למה ממשיכים במסורת עבודת המחקר שאינה רלבנטית ואינה נכונה מתודולוגית לעיצוב. ואם אשאל את חברי המעצבים מתי בפעם האחרונה הם עשו עבודת מחקר שנמשכה מספר חודשים ורק לאחריה התחילו לעצב, האם התשובה לא תהיה בפרויקט הגמר שלהם?

עבודת המחקר תלושה מהמציאות ותלושה מההבנות שיש כיום על דרכי החשיבה והיצירה האנושית. הבנות שמראות שחבל על הזמן שמבוזבז על מחקר תלוש מצורך לתשובה. הדרך הטובה לעצב – תתחילו מיד לעשות סקיצות, לדמיין, לעצב, כאשר תתקלו בבעיה תעצרו, תחקרו, תחפשו את התשובה, ותמשיכו לעצב וחוזר חלילה עד למצב בו אתם שלמים עם התוצר. עבודת העיצוב לעיתים נדירות היא לינארית – הגדרת בעיה, מחקר, סקיצות, הצעת פתרונות ופיתח הפתרון הנבחר לקראת יישומו. יש המון אפשרויות אחרות, יש נקודות מוצא שונות, שבילים שמסתעפים ומביאים לעיצוב שאיש לא יכול היה לחזות אותו מראש.

פרויקט גמר צריך להיות תהליך מימוש של פנטזיה אישית, של הסטודנט לא של המנחה. הסטודנט רכש לאורך שנות לימודיו מיומנויות חשיבה וביצוע והוא עומד לצאת לדרך עצמאית. תפקידו של המנחה לעזור במימושה של הפנטזיה על ידי שאילת שאלות, על ידי דרבון לקחת סיכונים ולנסות לחרוג מהמצופה, ללכת עם הראש של הסטודנט ולהסיר את המכשולים המנטליים והפיזיים הנובעים מחוסר מיומנות של עבודה עצמאית. זו ההזדמנות של הסטודנט לשחק את מה שהיה רוצה להיות. רוצה להיות המעצב של אפל, של אלפא רומאו, של אלסי בבקשה התקבלת. רוצה להביע דעה, לזעוק צעקה בבקשה, רוצה להקים עסק משלך, לפתח רעיון שתוכל לממשו בהמשך, בבקשה. רוצה להציל את העולם או לעזור לאדם מסוים התקבלת בברכה.

לא פעם רואים המנחים בפרויקט הגמר פרויקט שלהם. אם הפרויקט לא יהיה טוב מה יגידו עליהם. הפרויקטים שאני מנחה, רק את חלקם אני אוהב, ויש אף כאלה שנוגדים את דרכי, אך עלי לכבד את דרכו של הסטודנט ולהנחות אותו בדרכו. הפרויקט אינו עיצוב שלי, אלא שלו ועליו להיות קוהרנטי לדרכו ולא לדרכי. תפקידי לעזור לו לסלול את הדרך לקראת המימוש. את דרכי, את דרכו של המנחה ומורים אחרים הוא למד בקורסים השונים לאורך שנות לימודיו, כאן בפרויקט גמר הדרך והבמה צריכים להיות שלו.

אך ישנה בעיה. גם אם אני עצמי כמנחה פתוח לדרכו של הסטודנט, אני נתקל שוב ושוב ברצון הסטודנט לרצות את חברי הסגל שיעריכו את עבודתו. לא פעם עלי להפיג חששות של סטודנט מלנקוט עמדה כי מטרידה אותו השאלה מה יאמר על כך מורה זה או אחר, אם אתה מאמין בדרכך לך בה.

לכן כדי להפיג את החששות אומר, בהתבסס על נסיוני, שלא ראיתי סטודנט אחד שנכשל בפרויקט הגמר, אלא אם פשוט לא חשב ולא עבד. כל סטודנט המגיש עבודה מושקעת עובר, גם אם לא מצאה חן עבודתו בעיני המנחים. אולי יקבל ציון נמוך, אך יעבור. ובינינו מה חשוב הציון? מישהו שאל אתכם פעם איזה ציון קיבלתם על פרויקט? אז תעיזו, תבחרו לעשות את הפנטזיה שלכם, תראו שזה יכול להיות המסע של החיים.

הצרה היא שכשסטודנטים מגיעים לשנה ד הם כל כך מיובשים, כל כך חסרי פנטזיה, כל כך מאולפים לרצות את המערכת שכאומרים להם תבחרו הם נרתעים ומתרצים זאת בכך שהמערכת לא פתוחה לקבל את דעתם.

זה לא מקרה. מערכת הלימודים בעיצוב, ואיש לא יודע/יודה שזו הכוונה, כוללת בתוכה שיטות של אינדוקטרינציה (אינדוקטרינציה בשונה מחינוך היא קבלת הדיסציפלינה ללא שאלות וביקורת, ומכאן תלות מוחלטת באשרור המערכת ונציגיה). השיטות – הצבת דרישות על גבול הטרטור, עבודה מאומצת על מספר נושאים במקביל, מרוץ, מתח, פחד.

לדעתי מי שלומד מעל ארבעה קורסים בסמסטר לא יכול להתרכז, להפנים, ליצור להסיק מסקנות ולתכנן את ההמשך, להתחנך. למיטב ידיעתי סטודנט לעיצוב בישראל לומד פי שניים קורסים בסמסטר מאשר סטודנט באירופה, לכן הם, האירופאים, כאלה גרועים. לכן עצתי לכל סטודנט אל תרוץ, פרוס את הלימודים על עוד שנה, שום אסון לא יקרה, ההפך אולי אפילו תהנה. ואת מתכנני תוכניות הלימודים אשאל מה היה קורה אילו במקום לפצל את הלימודים למספר רב של קורסים היינו מאחדים את שעות ההוראה ויוצרים קורסים בעלי נפח ומשמעות יותר גדולים ? היינו מפסיקים את מרוץ העכברים מקורס לקורס, מסימוני V על רשימות של מטלות, ומאפשרים התרכזות, העמקה והפנמה הן של הסטודנט והן של המחנך (אני משתמש במונח מחנך ולא מרצה או מורה כמונח ערכי לעומת מונח טכני או הוראתי). המחנך ילמד אותה כמות שעות אך בכמות קטנה יותר של פיצולים לקורסים נפרדים, גם הוא מרוויח מכך יכולת להתרכז ולדון לעומקם של דברים.

סיכום ביניים (ביניים כי יש עוד הרבה מה לומר על לימודי עיצוב). אלף-בית של עיצוב הוא לקחת את המצב הקיים ולהציע בו שינוי. לשם כך יש לשאול ולבחון את המצוי ולא להרתע מפרות קדושות. כשם שזו הדרך לעצב מוצרים, כך זו גם הדרך לעצב מעצבים, ולעצב את הדרכים.

☼ עוד מאת ויקטור פרוסטיג ← עיצוב משולב בסיור לימודים בהולנד