לפני כמה ימים הלכתי עם הבת שלי בשדרות רוטשילד. היא בת שנה וחודשיים ואוהבת ללכת. עוצרת להסתכל מקרוב בדשא, מקיפה את הגדר הירוקה ומנסה לטפס עליה. אוהבת להריח פרחים, להשתהות ליד מה שמעניין. היא מנפנפת לאנשים לשלום, ואלו מנפנפים לה חזרה מהספסל. אנחנו הולכות והנה היא נעצרת ליד כרטיס ביקור עליו תמונה של בחורה. באינסטינקט אמהי/נשי דרכתי על פיסת הנייר כדי שהבת שלי לא תיגע ולא תתלכלך. מבט שואל קצר מצידה והמשכנו הלאה. עוד כמה צעדים ושוב היא מתכופפת ליד כרטיס אחר עם בחורה אחרת ואני דורכת. מסתירה. הפעם לא הספיק ההסבר הקצר "זה מלוכלך". היא התיישבה להכריז על דבקותה לבחון את הכרטיס.
הסתכלתי עליה, הרמתי את רגלי ואמרתי "את רוצה לזרוק את זה לפח?" משל סחר בנשים היה טיטול מלוכלך. חיוך מרוצה הביט אלי, בתי הקטנה הרימה את הכרטיס וצעדה אל הפח אותו עברנו לפני כמה צעדים. הרמתי אותה מעליו והיא שחררה מידה הקטנה את הכרטיס. אחרי מספר צעדים עוד כרטיס. חזרה לפח וחזרה לשביל.
הסתכלתי על הפח מלמעלה, בתי בידיי והבחורות מסתכלות אלי. אחד ההבדלים המהותיים בין מבט אנושי ל"מבט" של מצלמה הוא היכולת וחוסר היכולת בהתאמה לסנן את המידע. זה פער מאוד מובחן כשמסתכלים על משהו ורואים רק אותו, ואז מרימים מצלמה והיא כוללת בפריים גם את כל מה שמסביב… בהקבלה מסוימת, המבט של בתי דומה למבט המכליל של המצלמה – אין בו פיצולים לטוב ורע, נקי מלוכלך, תמים מסוכן. והאופן בו היא מתייחסת לכרטיס ליווי שזרוק על המדרכה מעורר גם אותי להתייחס. על אף שכבר התרגלתי ללכת ברחוב, לראות ובסופו של דבר להתעלם. בתי מייצרת אינטראקציות ומזמנת התמודדויות בשבילה ובשבילנו. במוקדם יותר או מוקדם פחות אצטרך להסביר לה מהקונקרטי למהות, מהם אותם כרטיסים, להסביר לה על החיים.
גילי, הבאת אותי לדמעות. הנה היבט נוסף של המצלמה, בקשר לאותה תופעה מכוערת של כרטיסי הביקור של הזנות –
הפעולה המדהימה הזו:
של רעות גיא וחבריה לעמוד הפייסבוק שעל ידי שפיכת הכרטיסים ממש בכניסה לעירייה, וכמובן אך ורק על ידי יצירת אימג׳ מצטלם היטב, מצליחים שוב ושוב להעלות את הנושא לסדר היום. בתקווה שמתישהו העירייה תחליט לפעול ולעצור את הפשע הזה. וכמובן שעל כוח הדימוי בפעולה פוליטית אין מה להרחיב, אבל חייב לשתף, בעקבות כתבה ב-Artsy, מס׳ צילומים הנ״ל של היחיד מול המערכת שהשפיעו באופן ברור על המציאות הפוליטית שלאחריהן:
לאחרונה – Iesiha Evans בהפגנת של Black Lives Matter:
Flower Power
ו-Tank Man
ו[אזהרה: קשה לצפיה, לא מתחת לגיל 18] הנזיר Thích Quảng Đức המבעיר את עצמו
צביטות יומיומיות בלב. אנחנו מנסים לסנן עבור הילדים והחושים המחודדים שלהם הם לאתר דווקא את מה שהוסתר ולברר את מהותו. הם מבררים כשאנחנו מנסים לברור עבורם. ההבחנה שלך על הצילום דקיקה ומזוקקת, זה נכון. אני חושבת שבצילום נסיונות של ברירת המוץ מן התבן קלים בהרבה מאשר בחיים.