מקס וורטהיימר ערך ניסוי בו הוקרנו שני הבזקים בטווח קצר אחד מהשני. על אף שמקורות ההבזק היו שונים, המשתתפים בניסוי תרגמו אותם כתנועה של מקור אור אחד. אסכולת הגשטאלט שפותחה בתחילת המאה ה־20 בגרמניה בעקבות מחקריו של וורטהיימר טוענת ש״השלם גדול מסך חלקיו״ ושאיננו מסוגלים להבין את הדימוי שמתקבל במוח אלא בהקשר כולל המבוסס על הזכרון והנסיון שלנו. למעשה המוח מאלץ את הדימוי לתוך תבנית שבבסיסה תפיסה של סדר. כך ההבזקים של וורטהיימר נתפסו לא כשתי יחידות בודדות אלא כתנועה אחת, אותה אשליה אופטית של תנועה עומדת בבסיס כל טכנולוגיות הקולנוע. אבל זה לא מסתיים בזה.

הדימוי באמצעות אתר <a href="http://giphy.com/gifs/whoa-crosses-TcXE4CkXI9bbi">Giphy</a>

הדימוי באמצעות אתר Giphy

תיאוריית הגשטאלט מתארת סדרה של תופעות קדם־קשביות (pre-attentive) שמופעלות על הניתוח החזותי שלנו באופן מידי ובלתי רצוני. עקרונות הגשטאלט מובילים אותנו ליצר הפשטות והכללות, בינהם: עקרון הקירבה – אובייקטים קרובים בזמן ובמרחב נתפסים כמקושרים; עקרון החזית / רקע – זיהוי ויחוד של אובייקטים מוגדרים והפרדה בינם לבין הסביבה שלהם; עקרון הדומוּת – אובייקטים דומים יתפסו כשייכים יחד; עקרון ההשלמה – גם כשאובייקט אינו מוצג בפנינו במלואו המוח נוטה להשלים את החסר; עקרון הסימטריה – אנו נוטים לזהות תמונות ראי כמקבילות ושייכות; עקרון הגורל המשותף – אנו מחפשים מגמות של המשכיוּת וכך המשתתפים בניסוי של וורטהיימר זיהו מגמת תנועה בין ההבזקים שלא באמת היתה שם; עקרון ההמשכיות – אלמנטים המרכיבים יחד צורה המשכית מזוהים במסגרת צורות מאוחדות ומובחנות גם אם אלה מופיעות אחת על גבי השניה; עקרון הפשטות – בין אופציה של מערך מורכב ומערך פשוט תמיד נעדיף זיהוי של פשטות במרכיבים המוצגים בפנינו; עיקרון הנסיון הקודם – הכרות קודמת עם צורות תעזור לנו לזהות את תחביר האותיות ׳רו׳ כשתי אותיות בודדות ותתגבר על עקרון ההשלמה המבקש לחבר אותן לאות אחת: ׳ח׳.

עקרונות הגשטאלט מהווים כלים בסיסיים בטיפוגרפיה, ברגעים אלה ״עקרון הקרבה״ מאפשר לכם להפריד אותיות למילים. את האותיות המודגשות אתם מזהים כמופרדות בזכות ״עקרון הדומוּת״. ועיניכם משייטות בקלילות משורה לשורה בטקסט בזכות ״עקרון ההמשכיות״. עקרונות הגשטאלט משמשים גם בעיצוב בתנועה, בעיצוב מידע ובעיצוב אינטראקציה. אלגוריתמים מורכבים מבקשים להתחקות אחרי עקרונות הגשטאלט וללמד מכונות לפתח רשתות עיצביות מלאכותיות שידעו לזהות ״שלם הגדול מסך חלקיו״, אך גם מחשבי־על אינם מסוגלים לשחזר את מה שהמוח מבצע ללא מאמץ. עם זאת, באותם מנגנוני חשיבה מיידית ובלתי ביקרותית חבויה גם סכנה, שכן ״עיקרון הנסיון הקודם״ הוא זה שלעיתים מוביל אותנו לשמרנות חזותית, כזו הדוחה חדשנות ושינוי. ומסוכן מזה ״עקרון הדומוּת״ מצטרף לגורמים אחרים המטים אותנו לחשוד בכל מי שלא נראה כמונו ואף תורמים לפיתוחה של גזענות.

ההגדרה נכתבה עבור התערוכה א׳ זה אייקון, ב׳ זה בולד של המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר שתנעל ב־9 לינואר.

☼ עוד מאת מושון זר אביב ← נרקיס ניצח את מיקרוסופט, הייתכן שאנחנו יצאנו מופסדים?

אפשרות התגובות חסומה.