חזרתי מפסטיבל ארס אלקטרוניקה בלינץ. זאת הפעם הרביעית שאני מבקרת בפסטיבל הזה ובכל פעם מרגישה מחדש כמו ילדה שנתנו לה כרטיס כניסה חופשי ללונה פארק. במשך שלושה ימים אני רואה המון פרויקטים המשלבים טכנולוגיה, עיצוב, אמנות, מדע, ואנשים. בין הרצאות, למופעים למיצבים המגובים בלא מעט בירה, כמויות של אינפורמציה מציפות את הראש ואת הלב, כל החושים נכנסים לפעולה ומנסים לספוג כמה שיותר מהפעילות המתרחשת במספר מקומות בו זמנית.
אחרי שחזרתי לארץ והאבק של סופת החול שקע יחד עם ההתרגשות ואדי האלכוהול מהפסטיבל, אני מנסה לברר עם עצמי מה הרושם הכללי שהותיר בי הפסטיבל השנה. מבלי להתייחס לפרויקט ספציפי כזה או אחר, אני מזקקת מחשבה אחת שאולי תעזור לי להבין קצת יותר את העולם שלנו כיום ואולי גם את המקומות שאליהם הוא צועד במהירות. השנה היו בארס המון רובוטים ומכונות. לא בדקתי אם היו יותר מבשנים עברו אבל הנוכחות שלהם היתה חזקה יותר מאי פעם. ומעבר לזאת, מה שבלט מבחינתי היתה העובדה שרוב הרובוטים שפגשתי אמצו מחוות אנושיות שמיד עוררו בי אמפטיה. הרגשתי שלכל אחד מהם היה אופי אחר, קווי אישיות והתנהגות אופיניים לו, שדרך עיניי קבלו מיד פרשונות אנושית ורגשית. הרובוטים הולכים להיות חלק בלתי נפרד מהסביבה ומהחיים שלנו, וכדי שלא נפחד מהם הם משתדלים מאוד למצוא חן בעינינו קצת כמו גור חתולים חמוד. אנחנו יודעים מה עשו החתולים החמודים לאינטרנט, וכל מי שיש לו חתול מודע ליכולתם המופלאה להיות מתוקים להפליא בשלב האימוץ שלהם, וברגע שהם נכנסים אלינו הביתה הם משתלטים על כל חלקה טובה ומיד הופכים את בעליהם לעבדים שלהם…
אז נחזור לרובוטים בארס – היה שם רובוט תעשייתי רגיל, מעין זרוע שמשמשת כבר שנים לייצור בתעשייה. הרובוט הזה תוכנת לצייר בטוש רשת משתנה של קווים עדינים על משטח פלסטיק שקוף לכל אורכו. בתנועות רפטיטיביות ועדינות הוא צייר שוב ושוב מלמעלה למטה קווים שחורים והפעולה היתה מהפנטת. פתאום הוא עצר, ונקש עם קצה הטוש על משטח קטן, כאילו כדי להסדיר את האחיזה שלו, ממש כפי שקליגרף יעצור כדי לחדש את זרימת הדיו לכלי הכתיבה, והמשיך בפעולה. המחווה האנושית הזאת, באמצע הפעולה המכנית המתמשכת, הפתיעה אותי. העדינות שבתנועה שלו, יחד עם המחווה הקטנה נתנו לו פתאום איכויות אנושיות לא צפויות. המתכנת של אותו רובוט הסביר שהטוש אינו מיועד לעבוד לאורך זמן בצורה אופקית ומדי פעם צריך הרובוט לחדש את זרימת הדיו באופן אנכי, ולכן תוכננה במערכת ההפעלה שלו אותה פאוזה קטנה, ממש כמו מחוות היד של הקליגרף. בהמשך הרובוט הפעיל לחץ על לוח הפלסטיק ובתנועות עגולות, ממש כמו בפעולת לחצנות במתכת, יצר צורות תלת מימדיות. גם כאן התבקשה עדינות ושליטה בלחצים השונים וכמובן הרבה סבלנות ודיוק (תכונות אופיניות לרובוטים). זה נראה ככה.
בפינה נוספת ניתן היה לצייר או לכתוב יחד עם זרוע רובוטית אחרת, בדיוק מאותו סוג. הרובוט אחז טוש, והמבקרים הוזמנו לאחוז ברובוט ולכתוב על נייר מה שרצו. קצת כמו שמדריכים ילד שלומד לכתוב ומציירים את האותיות יחד איתו, כך גם אני לימדתי את הרובוט לכתוב כמה מילים בעברית. הוא היה עדין ומתמסר. לאחר מכן הרובוט שחזר על נייר חדש את פעולת הכתיבה שלי בדיוק מושלם כולל הגליצ׳ים הקטנים, שינויי הלחץ, המהירות וכמובן כל אספקט בכתיבת האותיות.
עוברים לחלל אחר בו מתקיימת הדמיה של ה- spaxels. פיתוח של ה-future lab מבית ארס אלקטרוניקה. מדובר ברחפנים קטנים וחכמים, המצוידים בלדים ובחיישנים ויודעים להגיב אחד לשני וכמובן לסביבתם. ההדגמה דמתה יותר למאלף כלבים אשר מציג את יכולות האילוף של הכלבים שלו. שלושה רחפנים הוצבו על כנים מולו, בהרמת יד הם התרוממו באויר וביצעו שורה של פעולות לבקשתו כשכל השליטה מתבצעת על ידי תנועות הגוף שלו (וגם שלט רחוק). בשלב מסוים אחד הרחפנים ריחף מול המאלף, שינה צבעים והתנועע קלות מצד לצד. תנועה קטנה וסתמית אך מיד היא קבלה משמעות רגשית, יכלתי להרגיש איך הרחפן מתקשר עם המאלף ממש כאילו פער מולו עיני כלב מסור שמחכה לעצם קטנה. המחול של הרחפנים נמשך עוד מספר דקות, הם העבירו חבילה מאדם אחד לשני, מצאו לבד את הבית שלהם וכמובן לעולם לא נתקעו זה בזה או בעצמים אחרים בסיבה. אפילו ששלושתם היו זהים, ברגעים מסוימים היה נדמה שלכל אחד יש נואנסים המיוחדים רק לו, קווי אישיות.
מצאתי את עצמי מגיבה מספר פעמים אל מול הרובוטים כמו יפנית טיפוסית בקריאות ״חמוד!״ (קאוואי…). אחר כך דמיינתי מה יקרה אם על אותו רחפן יהיה כלי נשק והוא יתוכנן לבצע משימות שונות לחלוטין ופתאום הוא נראה הרבה פחות חמוד…
ואם כבר יפנים, אז כמובן שהנוכחות שלהם בפסטיבל היא עצומה. אחד הרובוטים בפיתוח יפני נראה כמו זחל מרבה רגליים (אבל על גלגלים) שהרשים בביצועיו האתלטיים ואפשרויות התנועה השונות שלו. את ההשראה לתנועתיות שלו שאבו המהנדסים היפנים מן הטבע והוא שינה צורה לנגד עינינו כשלפעמים נסע כמו סקטבורד, לפעמים הגלגלים הפכו לזרועות מתכת שהתקדמו כמו סרטן ונקשו על רצפת העץ, ואפילו לעלות ולרדת ממדרגות הוא הצליח די בקלות. בסוף ההדגמה הוא כמובן מחא כפיים בעזרת שתי הזרועות הקדמיות והוסיף כמה תנועות לעידוד הקהל. איזה חמוד! שוב חשבתי, וכולם התמוגגו מילד הפלא רב הגלגלי. הנה הוא כאן.
אני יכולה להמשיך ולספר על לא מעט דוגמאות של רובוטים והתנהגות אנושית, כמו הרובוט התעשיתי קוקה שהציג לפני שנתיים בארס מופע מחול מרגש יחד עם אמן טאיווני מוכשר. השניים רקדו בסינכרון מושלם ביניהם, ברגישות שהשכיחה לפעמים שמדובר באדם שרוקד עם מכונה…
כמה ימים לאחר שחזרתי ארצה, כשבליבי ובראשי הרובוטים האנושיים מארס, יצא לי לבקר בפרזנטציות של תוצרי אירוע הגיקון. מדובר בקבוצה גדולה של מפתחים, יזמים, מתכנתים ומעצבים שמייצרים במשך סוף שבוע שלהם פרויקטים טכנולוגיים שונים, מצחיקים ומאתגרים, כשהמשותף לכולם הוא שהם חסרי תועלת לחלוטין. היו שם לא מעט רובוטים מאולתרים, מבוססי שואבי רומבה או רחפנים שיועדו להם פעולות אחרות ושטותיות לחלוטין. בעודי מסתובבת בין הפרויקטים, אני מבינה שלא מעט מהמכונות שהוצגו עסקו באופן כלשהו באלימות – היה שם קרב רובוטים שהיכו זה בזה ללא רחמים, היה שואב אבק שבמקום לנקות תוקף את בעליו, מכונות ארוכות חדק שניסו להעיף אחת לשניה את הכובע מהראש, ועוד לא מעט פרויקטים שמבוססים על יריות, מכות וזריקת חפצים. אף אחד מהם לא עורר בי את אותן תחושות אמפטיה שהרגשתי בכל כך הרבה רובוטים בארס. שם הרגשתי שהנסיון היה תמיד ליצור רובוט תומך, עוזר, חברי, אנושי בצורה חמודה ואילו כאן בארץ הם היו עוינים ומפחידים. זה נראה ככה בערך.
חשבתי על הרובוטים היפניים, שתמיד מנסים להיות מתוקים ונעימים (אוקיי יש לי גם כמה דוגמאות סותרות אבל נשים אותן בצד רגע), על הרובוטים הגרמניים שהיו מאוד פונקציונליים ויעילים, מעוררי בטחון וסמכות, ועל הרובוטים הישראלים התוקפניים ונראה לי שהבנתי משהו על אנשים ומכונות והאנשים שיוצרים מכונות. אנחנו נוהגים לאפיין התנהגות אנושית על ידי סממנים תרבותיים, ביולוגיים, פיזיים. אנחנו מתיחסים לטעות כאלמנט שהוא אך ורק אנושי (מה שמכונה ״טעות אנוש״) ולרובוטים כמכונה חסרת אישיות וייחוד שרק חוזרת באופן מכני על פעולות שניתנו לה מראש, גם אם כיום היא כבר יודעת ללמוד לבד, להגיב בזמן אמת ולהחכים.
פתאום הבנתי שהרובוטים של העתיד יהיו שונים ומגוונים בדיוק כמו בני האדם שיצרו אותם ושטעויות ודפוסי התנהגות אנושיים יהפכו לחלק מהמערכת שלהם. יהיו רובוטים תוקפניים שישמשו צבאות בקרב, יהיו רובוטים מטפלים שיעזרו לקשישים וילדים, יהיו רובוטים שיעשו אמנות, כאלה שרק יתנו שרות, רובוטים גבריים ורובוטים נשיים, רובוטים ימניים, רובוטים שמאלנים, רובוטים צעירים ומבוגרים, רובוטים אקולוגיים טבעוניים, ורובוטים זוללי אנרגיה ומזהמים, רובוטים חומרניים, רובוטים רוחניים, אולי גם רובוטים דתיים וחילוניים.
ובני האנוש בכל הסיפור הזה? אנחנו נהפוך ליותר ויותר מכונתיים כמובן. מחוברים למכשירים, מתקשרים אך בקושי באופן ישיר זה עם זה, מניפים ידיים באויר והראש מוטה מעלה מחפש באויר אחר עולמות אחרים ( ראיתם פעם מישהו עם אוקולוס על הראש?), נו, מין רובוטים כאלה…
אפשרות התגובות חסומה.