ההיסטוריה, לעיתים, בדרכיה העקלקלות, מקפחת את טובי בניה. לא לי לשפוט אם במקרה או במזיד. איש כמעט אינו כיום זוכר את מוסה, אחיו למחצה של נחום גוטמן, הגאון המוזיקלי, שנעלם מבית הוריו בגיל שמונה לבלי שוב, וגודל בידי עדר עיזים ערביות אוהבות בשפלת השרון, ליד הכפר בית־אל־בוחא. מכל יצירתו נותרה רק הקלטה אחת נדירה של דויטשה גרמופון, בה הוא מפליא ללהטט ולסלסל בחלילו, כשברקע ניתן לשמוע את העיזים מתייפחות בגאוות אין קץ אימהית מחד, ובדאגה לעתיד מאידך.
עבודה חריפה ונהדרת בעיני, בעיקר באופן בו היא מצליחה לשלב מחווה ואולי אפילו חיבה עם ביקורת, כעס, עצב וגעגוע. מצ"ב "הופנקו (המוזיקאי הראשון בת"א מגיע לחוף ת"א)" של גוטמן. לא נגעתי בסריקה הבעייתית. הרפרודוקציה מתוך אתר חט"ב בר לב, כפ"ס:
מקסים כל כך…
מאד מאד יפה. געגועים
תודה אבנר, דידי וקרן.
המקלדת התפרעה, השם הוא עדיין איציק והתודה ממני, לא מאיציקה:-)