"מה דעתך על השם ווֶלווַלה לבן? הפירוש של זה זה זאב, אפשר זאב, על שם דוד של אמא שלי. מהצד של שֶרשֶבסקי. גם שרשבסקי זה שם מאוד יפה, מה דעתך על שרשבסקי? אף פעם לא הבנתי מה המשמעות של השם הזה, יש וַרשבסקי, שזה אומר "יליד וורשה", אבל אין מקום כזה "שרשה", והם בכלל היו מאֶרז'וּליק. אני תמיד מדמיינת את זה כמו מקום מהאגדות, את אֶרז'וּליק, עם טירה כמו בסרטים המצוירים. לכי תדעי אם נשארו שם יהודים בכלל. אולי רק הרופא הזה שסיפרת לי שעושה את ההשתלות כליה, אבל ממה שאת מספרת לי אלה נשמעים מאכערים לגמרי. אין הרבה רופאים טובים, למשל דר' פולה אומרת לך חד וחלק, שכנראה יש לשלווה התחלה של קטראקט. באמת לא הבנתי, בהתחלה החלפתי לה את כל הנורות בבית, כי היו לה את הנורות האלה החסכוניות שגם אני רואה בהן מטושטש, אבל עדיין היא היתה אומרת שהיא לא רואה, אז שאלתי אותה "שלווה, מה את רואה, כמו ענן בראש?", אז היא אמרה לי "כן, ענן". רחמנות, מה כבר יש לה לעשות מאז שהיא לא יכולה ללכת, עכשיו היא גם לא יכולה לקרוא, והיא היתה קוראת הרבה, הרבה יותר ממני. בקושי אני גומרת את הספר הזה שתמרה קנתה לי "האישה בזהב", על הציור המפורסם של גוסטב קלימט, אולי זה יעניין אותך. ומה הקטע, שבדיוק חזרנו מבודפשט, וזה בדיוק מספר על התקופה הזאת של האימפריה האוסטרו-הונגרית והקייסרית סיסי. בזמנו בקייסרות אמרו שהם יבואו לקראת היהודים אם הם ישנו את השמות שלהם לשמות יותר… יותר מעורבבים, בואי נקרא לזה ככה. וגם האישה מהציורים של קלימט, אדלה, גם היא היתה יהודיה וכנראה היה לה רומן איתו, למרות שהוא היה מבוגר ממנה בהרבה. אז זה היה מקובל. היום אומרים על אייל גולן… לא שהוא בסדר, אני לא מצדיקה, אבל אז זה היה קורה הרבה. מזל שאבא, גם כשהוא היה שומע מוזיקה מזרחית בקולי קולות, דווקא אייל גולן הוא אף פעם לא שמע. את זוכרת איזה רעש הוא היה עושה, ופנינה שגרה פה ממול, כל אחרי צהריים היא היתה מתקשרת שינמיך. עכשיו הוא סוף סוף קצת מבין, לפחות הוא שומע מהטלפון בכיס, ואורן כבר יודע, הוא אף פעם לא מוריד לו שירים במזרחית, הוא מסדר אותו.
"מה זה, אבא הגיע? מה השעה? הוּ ווַאה, אנחנו כבר צריכות לצאת לשלווה, קחי לה את השוקולד מוצרט שהבאנו מהטיול. מה את אומרת על אמא שלך? ממש כמו ש"י עגנון, כל הזמן סיפור בתוך סיפור, בתוך סיפור".
יפהפה