בחודש שעבר עלה לי רעיון נהדר על מה לכתוב לחודש החפצים. ממה שאני זוכרת, הוא היה מצוין. ואינטלגנטי. אפילו כמעט אקדמי. ושמחתי שהוא שלי, והתהלכתי בתחושה שכשאשב לכתוב הכל יזרום.
ואז איבדתי אותו.
חיפשתי בכל מקום: ניסיתי להזכר איפה ישבתי, מה אמרתי לפני, מה החזקתי ביד ועל מה דיברנו אחרי. לשחזר כל צעד, לחפש ולשאול שוב ולחשוב חזק חזק. לפני השינה, וברגע הקימה, ואולי אשרבט קצת ואולי אעשה הליכה. כלום. נאדה. הלך ולא חזר. פרידה בלתי מתוכננת.
אז מכל העסק, זה בעצם הרגיש כמו לאבד חפץ שאהבתי. משהו שהיה שלי, שהייתי קשורה אליו וכבר היה קצת חלק ממני. אמנם מצאתי בסוף על מה לכתוב, אבל זה כמו שקונים צעיף חדש במקום זה שאבד. הוא אולי קצת דומה לו ואולי יותר יפה, אבל זה פשוט לא אותו הדבר. והכי גרוע, זו הידיעה שמישהו אולי מצא אותו שניה אחרי, ומתהלך איתו מבסוט עד הגג.
היי, רגע! אז יכול להיות שהרעיון שלי התאדה ממני, ופשוט זלג למישהו אחר לתוך המוח? שמישהו אחר מצא אותו? אולי מישהו פה במקרה התעורר איזה בוקר עם רעיון מעניין בנושא חפצים ולא הבין מאיפה זה בא לו? אז הוא שלי, הוא שייך לי! המוצא הישר יבוא על שכרו, נשבעת.
אפשרות התגובות חסומה.