גילי זיידמן

אור וצל מייצגים בתפישה שלנו את כוחות האור וכוחות החושך – הקשרים מאוד מיליטנטיים עבור משהו שמתקדם בגלים. כשהיינו קטנים היה מאוד ברור שהטובים זה האור, כשהם מנצחים אז השמש זורחת. יש באור סוג של קסם, אנחנו מגיבים אליו מהבטן. הוא מניע אותנו, גם מבלי לשים לב לכך אנחנו פולטים אנחות רווחה או חוסר שביעות רצון, מחפשים דירות מוארות ומחליפים את הפלורוסנט במטבח. (או אומרים שנחליף).

בתודה לשחר פליישר

צילום הוא מדיום שמתממש בזכות האור. ואני שהרבה פעמים מתקיימת מניואנסים מתאים לי להיתפס למשהו שנמדד בננומטרים. כמו בפוטוסינתזה האור הוא אימננטי בתוך פוטוגרפיה, וכמו בחיים האור הוא אימננטי בתוכנו. המלה פוטוגרפיה מורכבת משתי המלים היווניות פוטו – אור, גרפיה – רישום, כלומר רישום באור. תגובה כימית או דיגיטאלית בעקבותיה נרשם האור המוחזר מהמצולם על סרט או חיישן. פוקס טלבוט (Fox Talbot), ממציאי־מפתחי הצילום, קרא לספר צילומיו הראשון The Pencil of Nature. הפואטיקה הזו נקשרת בין אור לצילום. בין טבע לטכנולוגיה. לרשום עם אור כמו היה זה כלי שאנחנו יכולים לתפוס, כאילו אנחנו לוק סקייווקר עם חרב אור שהיא עפרון ענק איתו אנחנו מציירים עולם.

אנקין הופך לדארת' ווידר, ולא צריך להגיע עד לגלקסיה רחוקה כדי להבין שלבן אבסולוטי הוא כנראה רק 256 בסקאלה בפוטושופ. המציאות משאירה אותנו לפענח את הסביבה שלנו דרך האזורים האפורים. המקומות האלו בהם המהות הופכת כלי כדי להתקדם והכלים הם בעצם המהות. אור הוא כלי ביד הצלם אבל מעבר לכך הוא לרוב הגורם לצילום, לאופי הלחיצה. האווירה, התחושות שבתוך הפריים צפות ועולות מתוך האור ומשחקי הצל בתוכו. לשפוך אור הוא ביטוי מאוד ציורי הבא ללמדנו להתעמק. מעניין שעד היום לא נוצר הביטוי המקביל: לשפוך צל, מן צירוף שישקף פעולות "הפוכות" כמו לצמצם את העיניים כדי להתפקס. מילולית החושך נותר המפחיד, בעוד שהאור המסמא נותר ללא התייחסות מיוחדת. כשבין השחור והלבן מצויים הגוונים האפורים: עולם מופלא של אינטרפרטציות, שהאזור האפור, האנשים האפורים וכל מיני אסוציאציות דהויות מחמיצים את היופי המצוי בו. אלו למעשה המעברים בין מואר למוצל הפותחים מקום לראות דברים. הם יכולים להיות רכים והם יכולים להיות אגרסיביים אבל הם תופסים את העין.

☼ עוד מאת גילי זיידמן ← מצלמה וראי