בזמן האחרון מסתובבת לי שאלה מציקה בראש. אני מתחבטת בה ושואלת אנשים מסביבי מה הם חושבים. אני יודעת שלא ירחק היום והשאלה הזאת תהיה מוחשית ולא היפוטתית והחלטתי הפעם להגיע מוכנה עד כמה שניתן.
בעצם הכל התחיל בעקבות הסדרה h+ (וגם קצת בגלל מראה שחורה). שם לרוב בני האדם יש שבב המושתל בתוך הגוף, אשר התחיל כפתרון רפואי יוצא דופן ובהמשך התווספו אליו פונקציות שימושיות כגון אינטרנט, תקשורת וכו׳. וכך מסתובבים להם בני האדם עם מבט מזוגג בעיניים ובעזרת תנועות ידיים משונות מתקשרים זה עם זה וירטואלית. בסדרה הם נופלים קורבן לוירוס מחשב קטלני, שהורג את כולם (כמעט. פרט למי שנמצא מחוץ לאזורי קליטה, בחניון של שדה התעופה לדוגמא).
ברור לי שבעתיד הדי קרוב אופציית השבב המושתל תהיה אמיתית וממשית. כבר היום נעשה שימוש בעולם הרפואי בסוג של ווסתים ובקרים המושתלים בתוך הגוף, מצלמות נבלעות בקפסולות כדי לספק דימויים מכל מילימטר של המעיים, ויש אפילו אנשים שמשתילים לעצמם rfid מתחת לעור, כזה שמאפשר לאכסן מידע נרחב עליהם (אלרגיות ורגישויות רפואיות, אבל גם מיקום גאוגרפי). אז כל הענין נמצא ממש מעבר לפינה, והשאלה שמטרידה אותי היא האם אסכים להשתיל בגופי שבב שישמש כ״סוכן סמוי״ וידווח על תקינות או על אי סדרים ביולוגיים שמתרחשים לי בגוף. (ואין טעם להכנס עכשיו לכל מיני שאלות פרקטיות של מה אפשרי ומה דמיוני, כרגע מבחינתי הכל אפשרי. וכן, אני יודעת שאפילו המילה שבב היא בטח ארכאית בהקשר הזה אבל אין לי משהו טוב יותר…)
בהמשך הסוכן-חבר הטוב שלנו גם יוכל לרפא מיד חלק מהתחלואות:
סמס מהסוכן: בוקר טוב, רמת ויטמין B12 בדם נמוכה מהרגיל. האם תרצי שאשלים עבורך את חסך הויטמין?
אני: בטח, לך על זה.
סוכן: מבצע.
רמת B12 תקינה. יום טוב. ודרך אגב אמא שלך התקשרה.
אין יותר בדיקות פולשניות. האינפורמציה זורמת באופן מיידי ותמידי הישר לנייד. מחלות ממוגרות עוד לפני שהתפרצו ובני האדם הופכים לבריאים ומאריכי חיים יותר.
נשמע די טוב, ושימושי ומרגיע. אבל גם ממש לא.
כמובן עם החידוש מגיעות הבעיות החדשות כשבבסיסן איבוד שליטה כללי – כמויות האינפורמציה החדשות עשויות להגיע לא רק לידי המשתמש כי אם גם לידי כל גורם אחר ולהוות כלי בידיו. לא משהו חדש, פשוט עד היום היתה הפרדה כלשהי בין היישות הוירטואלית ליישות הפיזית שלנו, ובעידן השבב היא נמחקת. את הטלפון הנייד ניתן עדין להשאיר בבית, את הפייסבוק לנתק וכו׳ אבל כעת מדובר בצעד מתקדם לחיבור בין האדם למכונה וקפיצה משמעותית בתלות שיפתחו בני האדם במחשב.
אני שואלת את עצמי האם בסופו של דבר לא נמצא עצמנו מאבדים שליטה במקום לקבל יותר שליטה על הגוף שלנו, ועד כמה רחוק נהיה מוכנים ללכת ולהתרחק מה״טבעי״ וה״אותנטי״. אבל עדין, האם חיי נצח (טוב לא לגמרי…) לא שווים את זה? ושוב אני חוזרת לשאלה, והפעם מפנה אותה אליכם: האם תסכימו להשתיל שבב בגופכם?
ובינתיים קבלו שני דימויים מעניינים: השבוע נתקלתי באיור שלקוח מתכנת זיהוי של האף בי איי בה מופיעות כל נקודות הזיהוי בפנים של אדם. במקביל נתקלתי גם בתמונות של בני שבטים באתיופיה שנוהגים לצייר נקודות לבנות על הפנים. הם גם מקעקעים את גופם במה שנראה כסדרת צלקות, ואלה מיד הזכירו לי את התמונות של שבב rfid מוזרק אל מתחת לעור. הכל התחבר לי פתאום בבליל של שבטיות וטכנולוגיה, של משיכה ובהלה.
אהבתי את התמונות.
אני חושב שמה שאפשר ללמוד מהן זה שכבני האדם, נרצה או לא, תמיד נהיה נתונים תחת מערכות של זיהוי וקטלוג, עקב היותנו יצורים חברתיים מטבענו.
בסופו של דבר, הדבר שהשתנה וממשיך להשתנות (בעלייה תמידית) זה עניין סדר הגודל של המערכות הללו.
פוסט מעורר מחשבה ואהבתי גם את החיבור בסוף לצילומי בני השבטים באתיופיה. תשובות אין לי אגב… אבל ברור לי שלא אהיה מהראשונים שיתקינו דבר כזה בכל מקרה