ישבנו ודברנו על המרחק בין האייפון לפרק כף היד, על התנועה שתיאלץ האצבע לעשות ועל זה שאנחנו לא רוצים שתהיה מתוחה מדי ולא נעולה, וגם לא מכופפת קרוב מדי לפרק כף היד. בסופו של דבר הגענו למנח אצבע אופטימלי, אבל הגב. אוי הגב. חלקנו היינו מכופפים מדי, חלקנו – מתוחים.
לפני זמן מה הלכתי ברחוב ועל חלון ראווה של חנות מוכרת נתקלתי בפתק ובו קריאה לעזרה. בעל המקצוע שתמיד ראיתי בפתח החנות – נמצא עכשיו בתוך נייד. עברתי שם מאז עוד כמה פעמים והשלט עוד ישנו.
מאז חלף כאמור זמן מה, ואני חושבת עליו לפעמים, כפוף ומכונס אל תוך עצמו בתוך המכשיר, מחוץ בין כתליו, צלעותיו קרוסות, איבריו הפנימיים נדחסים אלה לתוך אלה, ראשו שמוט אך צווארו נוקשה. ורק האצבע שלו, חופשייה ואינטואיטיבית, ללא כיפוף וללא פשיטה מוגזמים, מחליקה על המסך הקריר מצדו הפנימי.
התקיימות און-ליין או אוף-ליין?
כן