הבו שם למכונית הישראלית. מודעה בעיתון הארץ, 1959
[ראיון קצרצר]
ספר לנו איך זה התחיל:
1959. הייתי סטודנט צעיר בפקולטה לחקלאות וקראתי בעיתון שחברת אוטוקרס הישראלית מחפשת שם למכונית שהיא מייצרת ומכריזה על פרס בסך 500 לירות למי שיציע את השם הנבחר. הייתי גאה, כולנו היינו גאים, לא בכל יום נולדת פה מכונית, לא בכל יום מכריזים פה על פרסים. גלגלתי שמות בראש; אמא אמרה לי "אל תבזבז את הזמן על שטויות".
על כל פנים, יום אחד נכנסתי לשירותים, ואמרתי לעצמי "מספיק עם זה; או שאני מוצא עכשיו שם או שדי", ומיד עלה בראשי השם סוסיתא. גם קודם חשבתי על שמות של אתרים ישראליים: חשבתי שמכונית ישראלית מתאים לה שם של מקום ישראלי. את יודעת כמה גאים היינו. סוסיתא היתה עיר עתיקה ממזרח לכנרת, ומיד הבנתי שזה שם יוצא מן הכלל.
ואז?
חשבתי לעצמי שבדרך כלל יש לי רעיונות טובים, אבל הם נשארים ביני לביני, אני לא משתף אף אחד או לא מפתח אותם הלאה, אבל פה, מישהו ממש מבקש את העצה שלי תמורת 500 לירות; והרי הייתי סטודנט צעיר שרק עכשיו התחתן, בקושי יכולנו לשלם שכר לימוד, אז ישבתי וכתבתי מכתב לפרסום בינג ליניאל בחיפה לפי הכתובת שבמודעה: נימקתי מדוע השם סוסיתא מתאים, כתבתי שאני סטודנט בפקולטה לחקלאות ברחובות, כתבתי שאנחנו זוג צעיר שמטייל הרבה ברחבי ישראל ומכיר את האתר הארכיאולוגי ויודע שמדובר באתר חשוב מאוד.
יום אחד הגיע מכתב מחברת אוטוקרס המודיע שאני בין חמישה אנשים שהציעו את השם סוסיתא, ושלפיכך כולנו מוזמנים למסיבת עיתונאים שבה יוכרז השם ותיערך הגרלה – והזוכה יקבל את הפרס. 500 לירות היה די הרבה אז. מעולם בחיי לא זכיתי בפרס. מפעל אוטוקרס ישב במפרץ חיפה ואני עמדתי לקראת בחינות סוף שנת הלימודים, אז כתבתי להם שלא אוכל להגיע.
כמה ימים אחר-כך קבלתי מברק שמודיע כי זכיתי בהגרלה ושהם מתכוונים לשלוח אלי את הצ'ק. הייתי כל כך מאושר וגאה שכתבתי להם שאשמח אם יזמינו אותי למפעל לראות איך מייצרים את המכונית. כמה ימים אחר כך נסעתי לחיפה וחזיתי במו עיני בתהליך הכנת תבניות הפיברגלאס. באותו יום חזרתי הביתה עם הצ'ק ביד.
וזה לא סוף הסיפור שלך עם סוסיתא, נכון?
הביקור במפעל עשה עלי כזה רושם, שכשעזבנו את רחובות (ואני אז כבר לימדתי בפקולטה והייתי שותף להקמת המחלקה לפרחים) חשבתי לעצמי שכדאי שנרכוש לנו סוסיתא. שוב התיישבתי וכתבתי מכתב לחברת אוטוקרס. ביקשתי שיאפשרו לי לקנות סוסיתא בתנאים נוחים (התפרנסתי אז גם מזמירה של גפנים באזור השפלה והכנת קרקעות לנטיעת מטעי שקדים בנגב). תוך ימים אחדים הגיע מהם מכתב ובו הם מציעים לי לרכוש את הסוסיתא ב-50% ממחירה ובתשלומים חודשיים ללא ריבית למשך שלוש שנים.
ואבא, זאת הסוסיתא שאיתה לקחתם אותנו לגן?
הו לא. עוד לפני תום שלוש השנים היתה לי תאונה. מכונית רנו התנגשה בסוסיתא שלי שהלכה טוטאל לוס. דמי הביטוח אפשרו לנו לרכוש סוסיתא חדשה, והיא כבר היתה מדגם אחר.
התנגשות סוסיתא ורנו, כביש אלוף שדה, רמת גן, ככל הנראה 1964
[שיחה בין מורן שוב לד"ר יוסף שוב. אחר צהרים, שבת, 1.6.2013]
מורן,
תודה על הסיפור הנהדר.
התמונה צולמה אחרי 1963 – זו סוסיתא מדגם 1963-66 והרנו 4 קרוב לוודאי מ- 1964 ואילך.
אביך מספר: "דמי הביטוח אפשרו לנו לרכוש סוסיתא חדשה, והיא כבר היתה מדגם אחר". הכוונה מן הסתם לסוסיתא 12 ומכאן שהתאונה אירעה אחרי סוף 1965.
יוחאי
יוחאי תודה. אני לא ממהרת לשנות את התאריכים; אני מספרת מה שאבא שלי זוכר. אם הזכרון והזמנים יסתדרו אחרת, בעקבות הדיוקים שלך – הועלת לנו.
וואוו איזה סיפור מעולה וטוויסט בעלילה בתוך סוגריים! :)
נפלאה שכמוך ונצר למופלאות, תודה. חשבתי תמיד שזה על שם הסוסיות, כוח הסוס, הסוסה העברית הממוכנת.
ובלי ששמתי לב התגנב לו חודש יוני ואיפה הדרייב שלי.
עינת, זה גם לגמרי זה: אבא שלי מספר שבמכתב שבו הציע ונימק את השם הוא הצביע גם על הקשר ליחידת מידה "כוח סוס". השארתי את הפסקה הזו בחוץ; סמכתי על חבריי הקוראים.
סיפור נהדר!
נהניתי מהמשפחתיות, היצירתיות והעבריות שבו מהשורה הראשונה.
כשהגעתי לתמונה ומצאתי ברקע את הבית שבו גדלתי, ההנאה הוכפלה.
איה, אנבליבבל!
אוי, מורן, הפוסט כל כך מעולה, תודה, גם הצילום נפלא אגב
מעניין שמתפרסם עכשיו בימים שאחרי התנפצות בטר-פלייס. כל החלומות המוטוריים שלנו. ואני גם רואה שבתמונה מופיע בין המכוניות השלט "נהג הזהר". סיפור יפה
סיפור מעולה.
הוספתי את הסיפור לערך סוסיתא בויקיפדיה (בנוסף תיקנתי את שם המשפחה משו"ב לשוב)
זה נחמד. מי כתב שו"ב?
ורדן, זה משפט שכבר היה שם? או שמישהו חביב אחר מיהר לעדכן את זה לאחרונה?
"בפרס, בסך 500 לירות, זכה דו"ק יוסף שוב."
ואם אתה כבר בעניינים – אז אנא תקן גם את המשפט הזה:
נכון לכתוב דר' ולא דו"ק _זה קיצור ולא ראשי תבות). ובכלל אז הוא היה סטודנט צעיר שרק לימים נעשה לדר'.
אז אם ניצמד לסיפור מוטב לכתוב "בפרס בסך 500 לירות זכה, מי שהיה אז סטודנט צעיר, יוסף שוב"
שבוע טוב לכולם. נחמד לפתוח בזה את השבוע.
אעדכן. את הטעות עם הדוק' אני עשיתי
ואשנה את המשפט (מוסיף-לימים דר' יוסף שוב). אגב, הייתי מוסיף דר' למה- אם כבר
שלא נסתבך עם זקני הויקיפדיה, קטלנים שם:)
שלום. הבוקר אבא שלי שלח לי את זה
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/518/119.html?hp=1&cat=353&loc=7
למורן (הוא כתב)
הכתבה הכי טובה שנכתבה אי פעם על הסוסיתא ובוניה.
אבא
הכתבה מרתקת
כבעל סוסיתא 1963 אני מציין כי הדגם בתתמונה הוא מודל 64(עד 63 הטסות היו בצורת חרוט ומ64 הם מעוגלות עד 66) כמו כן רנו 4. הובאה לארץ ב64
תודה יוחאי, תודה אריה. תקנתי ל-1964
שלום לך, מורן.
רק עכשיו ראיתי את הכתבה על אביך ועל הסוסיתא, ורציתי רק לציין, שבשנים 1961-1962 הייתי תלמידה של אמך, שרה שוב, המורה הנפלאה לספרות, שהביאה לנו גם חומר שלא נועד לבגרות, כמו השירים לאילאיל של טשרניחובסקי. בזכותה התחלתי לאהוב שירה וללמוד שירים אהובים בעל-פה, ובכלל, אני זוכרת לטובה את שיעורי הספרות שלה בבית הספר התיכון למוזיקה "רננים", שהייתי בוגרת המחזור הראשון שלו (וגם בתו של המנהל, יצחק הירשברג). יש לי בבית ספר השירים "יוקרת" של אמך, שנתנה במתנה לאבי.
את אחותך יעל ראיתי פעם אחת, כתינוקת בת שנה בעגלה ביום חורף ברחובות, כשבאתי עם אבי לבקר את אמי בבית ההבראה בגבעת ברנר.
יש לי אפוא זכרונות חמים ממשפחתך, גם מאלה שלא פגשתי מעולם. מסרי נא דרישת שלום חמה לאמך, מן צהמורות האהובות עלי בכל הזמנים.
שלומית קדם (הירשברג)