התמונה ידועה, אבל לא ידועה מדי, בדיוק כמו שעורכי מגזינים אוהבים. היא הופיעה על עטיפת ביוגרפיה פופולארית, יש לה פוסטר, ספלים, תחתיות כוסות וכמובן אלפי הופעות בטאמבלר ופינטרסט. אלברט איינשטיין, שביקר בישראל רק פעם אחת בחייו, נראה בה מחזיק את הסיגריה הישראלית האולטימטיבית, "טיים". מכיוון שטיים פירושו זמן וזמן פירושו איינשטיין, לפחות בשביל מי שמעורים בתולדות הפיזיקה, הדימוי הוויזואלי של איינשטיין מחזיק ביציר־כפיו הוא חזק מכדי שאפשר יהיה לוותר עליו.
איינשטיין היה מעשן נלהב, ולכן לא פלא שהתמונה מעטרת לא רק כתבות על ממד הזמן אלא גם על מפורסמים מעשנים. למעשה, היא פורסמה לראשונה בכתבה בשם "המטפיזיקה של עישון סיגריה", בכתב־העת WET , מגזין מיתולוגי לעיצוב אשר השפיע בחייו הקצרים על דור שלם של מעצבים ומבחינות רבות יכול להיחשב גם כאב הרוחני של אנטייטלד. זה היה בדצמבר 1979.
התמונה צצה לאחרונה שוב, לכבוד היציאה לאור של Making WET, הספר האוטוביוגרפי של לאונרד קורן, הגורו הגדול של העיצוב הקליפורני בשנות השמונים. הזכויות על התמונה הן שלו, שזה בסדר גמור אלמלא בעיה קטנה אחת: חברת דובק הוציאה את "טיים" בספטמבר 1965. איינשטיין מת באפריל 1955. אפילו עם השליטה שלו בזמן, הוא לא יכול היה לעשן סיגריה שעוד לא נולדה.
כתבתי ללאונרד קורן, והוא ענה לי בתוך חמש דקות: אלה הידיים שלו בצילום, רק הראש הוא של איינשטיין. הוא ממילא לא מאמין שעיצוב צריך לתעד מציאות, רק דמיון: בראשו רצה את איינשטיין גם עם סיגריה וגם עם מימד הזמן, וכך נולדה התמונה. עוד לא היה פוטושופ וגם לא אינטרנט, ולכן הצלם עיצב את הקופסה יש מאין.
מקרוב רואים שזה לא טיים אמיתי, אבל מהו טיים אמיתי? "זמן הוא מימד שבו אנו יכולים לחשוב, לא תנאי שבו אנו מוגבלים לחיות," כתב איינשטיין, מחזק מעצבים בעלי דמיון באשר הם.
דב אלפון הוא העורך של אלכסון, כתב־עת דיגיטלי חדש להגות, מדע ותרבות.
אפשרות התגובות חסומה.