שלום. קוראים לי יובל ואני רוצה להתוודות: כבר שלוש או ארבע שנים, אני לא זוכר בדיוק, לא עדכנתי את האתר שלי.
לא העליתי עבודות חדשות, לא הורדתי את הישנות יותר שקצת מביך להסתכל עליהן, לא שיניתי את העיצוב, לא התאמתי את הטכנולוגיה, לא עדכנתי את קורות החיים שלי, לא את רשימת הלקוחות. כלום. אפילו הכתובת שמופיעה באתר לא נכונה, וגם אותה לא טרחתי לעדכן.
(ולא, אני לא הולך לשים כאן לינק. מי שמתעקש יכול לחפש בעצמו)
ועל זה אני רוצה להתלונן: על העריצות הבלתי מתפשרת של אתרי האינטרנט. מדי שבוע אני פוגש לא מעט מעצבים, ומדי שבוע כשאני מקבל מהם כרטיס ביקור הריטואל חוזר על עצמו. היא תמיד מגיעה, לא משנה מי או בן כמה המעצב: ההתנצלות הבלתי נמנעת שהאתר לא מעודכן, שהוא ישן, שאולי עדיף שאני לא אכנס אליו בכלל, וכן הלאה. והכל במין אמירה מיואשת, חצי מתנצלת, חצי משלימה עם זה שאצל כולם זה ככה. אז מצד אחד אני מבין אותם: מי אני שאתלונן על אתר לא מעודכן? אבל מצד שני אני לא תופס את זה: איך אתם רוצים שאנשים ימצאו אתכם או יתרשמו מהעבודות שלכם אם האתר שלכם לא מעודכן?
בכל אשמים כמובן הטכנולוגיה והמרדף האינסופי אחר החידוש האחרון: הטמל 5, פלאש, אתר רספונסיבי, מדיה חברתית, בלוגים, וורדפרס, טאמבלר, אינסטגרם, לייק, שייר, טוויט ועוד ועוד. ואיך מראים את העבודות? לצלם אותם? בעצמי או לקחת צלם? אפשר להסתפק בהדמייה? בצילומי מסך? פידיאפים? ואיך לסדר את העבודות? לפי סדר כרונולוגי? לפי לקוחות? לפי סוג העבודה? אני יודע שזרקתי כאן מושגים מכל מיני תחומים אבל כולם קשורים לבולמוס הדיגיטלי שאוחז את כולנו ומכריח אותנו להשתעבד לקצב הבלתי אפשרי של החידושים הטכנולוגים הבאים לפתחנו. כמעט כל אתר שאנחנו בונים עכשיו בעוד חודש, חודשיים, שנה, שנתיים – הטכנולוגיה תתקדם וניאלץ לעדכן אותו או לבנות אותו מחדש. וגם הטרנדים בעיצוב מתחלפים ומה שנכון היום, בעוד שניה פחות או יותר כבר ייראה מיושן, והבעיה שבתחום הזה אין קלאסיקה עיצובית כמו שחור או מינימליסטי שתמיד הולך. הבעיה היא שזה לא כזה פשוט, ולמרות שהטכנולוגיה גם נהיתה פשוטה יותר בכמה הבטים זה עדין לא מספיק.
אבל בחזרה לעריצות של האינטרנט הרשע: זה לא שאני חושב על האתר הלא מעודכן שלי כל הזמן אבל מדי פעם אני תוהה מה לעשות? להרוג אותו ולקוות לטוב? להשתעבד לעדכונים? ומצבי טוב יחסית כי אני עושה עוד מיליון דברים חוץ מלעצב כך שאני לא תלוי רק במה שיש בו. וזה נכון גם לבלוג, באופן יחסי: גם את המפלצת הזאת צריך להאכיל כי אם יש דבר שמעורר את הרחמים והאמפתיה שלי זה בלוג נטוש שלא עודכן (גם אם בכל זאת יש הבדל בין השניים, בלוג ואתר פורטפוליו) (וכאמור, אני בכלל לא מדבר על הצורך לעדכן סטטוסים, להעלות תמונות וכל מה שקשור לרשת החברתית ההיא, שלשמחתי בקרב הזה הצלחתי לנצח).
אין לי תשובה מוצלחת לסוגיה הזו. אני לא יודע אם יכולה להיות בכלל תשובה מוצלחת. ובתור חובב טכנולוגיה באופן כללי אני בכלל מרגיש צבוע: תנו לי אייפון 5, אייפד מיני, אייפד רגיל, מסכי רטינה, אפליקציות מגניבות וכן הלאה ואני מאושר.
אבל אתר מעודכן? עד כאן. זה כבר באמת מוגזם.
הדבר הכי מעניין בעיני שציינת הוא ההבדל בין עדכון בפלטפורמה קיימת (רשתות ובלוגים) לבין עדכון אתר שכולל מן הסתם גם עדכון של הפלטפורמה מדי פעם ולא רק תכנים, אבל בעיני זה לא קשור לטרנדים והתפתחות מואצת של העולם הזה, אלא יותר ללקיחת אחריות על היצירה ולעמוד מאחוריה בגאווה.
אני חושב שזאת בעיה בעיקר מקומית אצלנו בארץ וחבל מאוד שזה כך. מפליא בעיני שאנשים רבים וחברות רבות עובדות עם מעצבים עם אתרים לא מעודכנים, שמסמלים בעיני בעיקר חוסר כבוד לעבודה שלהם עצמם.
מקווה שזה לאט לאט ישתנה…
לא הייתי ממהר כל כך להאשים את המעצבים בחוסר כבו לעצמם. הביטוי "הסנדל הולך יחף" נכון לא מהיום, ואני באמת חושב שהמרדף הזה לעדכון תמידי הוא מייאש. גם לא הייתי ממהר להגיד רק אצלנו זה ככה. במגרת העבודה שלי אני פוגש גם לא מעט מעצבים מחו"ל וגם שם המצב לא תמיד מזהיר.
יופי של מחשבה! מדוייק ביותר.