הי מושון. אני לא יודע אם שמת לב אבל הנושא החודשי של אנטייטלד הוא חו"ל. מי שקצת עוקב אחרי מעללי בטח יודע שבאופן לא מפתיע קשה לי לחשוב על נושא שיותר מדבר אלי… הנה לדוגמה רק לפני כמה ימים חזרתי משלושה שבועות בלונדון, סן פרנסיסקו, לאס וגאס וניו יורק והג'טלג עדין מתעתע בי. ותאמין לי, אם לא הייתי מזמין אותך למפגש שלנו בשבוע הבא בבית העיר, אני לא יודע אם הייתי חוזר… באמת!
Mushon: אם כך טוב שחזרת.
Yuval Saar: כן, כן. איפה אתה ביקרת לאחרונה?
Mushon: בשבילי חו"ל היה נושא למתח לא קטן בזמן האחרון. לפני שיותם (בני) נולד הייתי מבלה (!) בכנסים אחת לכ-3 חודשים. זה מאוד כיף כשמשלמים לך כדי לבוא להתעסק במה שאתה הכי אוהב ולפגוש אנשים מרתקים. לפני שנתיים חזרתי לארץ משהות של חמש שנים בניו יורק ומאז שיותם נולד לא נסעתי. המחשבה ששיא הקריירה מאחורי היתה מטרידה מאוד.
Yuval Saar: אכן מחשבה מטרידה. אני גם מאד (!) אוהב ששולחים אותי לכל מיני מקומות במסווה של עבודה.
Mushon: והנה, לפני שלושה שבועות שברתי את הצום-נתב"ג שלי. הוזמנתי לתת סדנה ולהשתתף בכנס ה-Open Knowledge Festival בהלסינקי. מסתבר שהיה מוקדם מדי לקבור אותי.
Yuval Saar: הו, הלסינקי. עיר נהדרת!
אבל לפני שנדבר על הפסטיבל אני רוצה לשאול שאלה שקצת מטרידה אותי ושנדבר עליה גם במפגש בשבוע הבא. יצא לי לבלות לא מעט זמן במטוסים בשבועות האחרונים. כדי להעביר את זמן קראתי בין השאר את הגליונות האחרונים של מגזין wired ושל מגזין fast company שהוקדשו לעיצוב (לצערי מהדורת הפרינט של אנטייטלד עדין לא יצאה לאור, זה ממש עוד קצת, כך שנאלצתי להתפשר…). קראתי כתבה מעניינת על ההיסטוריה של pinterest ועל האתגרים שבפניהן ניצבת etsy, על העידן הדיגיטלי והאפשרויות החדשות שיוצרות מדפסות התלת ממד החדשות, ועוד כל מיני נושאים מעניינים אחרים. אז תהיתי למה כמעט אף אחד לא כותב על זה בארץ כמו שצריך אבל במיוחד תהיתי איך כל זה בא לידי ביטוי במה שמלמדים היום בבתי הספר לעיצוב ולמה אין לזה כמעט ביטוי בתערוכות הבוגרים.
או, אם לנסח אחרת, איך כל זה לא בא לידי ביטוי בבתי הספר. אני צודק?
Mushon: אתה מתכוון לשאול איך זה (לא) בא לידי ביטוי בבתי הספר בארץ?
Yuval Saar: כן.
Mushon: אם ככה אז אני לא בטוח שאתה צודק. השאלה שלך צריכה לעסוק לא רק בבתי הספר בישראל אלא במערכת החינוך המסורתית בכללה. לתפיסתי, כמו תעשיית המוסיקה, העיתונות, הקולנוע – כמו כל תחום העוסק (וסוחר) במידע – גם האקדמיה מאותגרת מבחוץ ע"י מבנים חדשים של תקשורת אנושית ולכן קשה לה יותר לעמוד בקצב.
יש גופים אקדמים שמנסים להמציא את עצמם מחדש, רובם לא.
אז השאלה לא צריכה להיות לגבי למה האקדמיה אינה עוסקת ב-1,2,3, בעיקר מכיוון שתמיד תוכל למצוא מישהו באקדמיה שכן עוסק בזה.
Yuval Saar: אז מה צריכה להיות השאלה?
Mushon: השאלה צריכה להיות מה תפקיד האקדמיה עכשיו שיש דרכים אחרות ליצור, צריכה ושיתוף של ידע? וכדי לענות על השאלה הזאת צריך ללכת אחורה בזמן ולשאול למה בכלל קמה האקדמיה?
Yuval Saar: אז יש לי שאלה מעולה: מה תפקיד האקדמיה עכשיו שיש דרכים אחרות ליצור, צריכה ושיתוף של ידע? (ושלא תחשוב שלא נחזור תכף לחו"ל).
Mushon: זה נושא ענק ואם אנחנו רוצים אכן לחזור לחו"ל אני מציע שאסתפק בתשובה קצרה ובלתי מספקת.
Yuval Saar: קדימה.
Mushon: בספרו (המצויין) של דיוויד ויינברגר "Too Big to Know: Rethinking Knowledge Now that the Facts aren't the Facts, Experts are Everywhere, and the Smartest Person in the Room is the Room", הוא מצביע על צורך שספרים, מומחים והאקדמיה היו מספקים בעבר: נקודות עצירה. היום אנחנו תמיד יכולים להמשיך ולחפור ולחפש ולשאול ולערער. זה אחד הדברים היפים שיש ברשת. אבל מצד שני, אם אי אפשר לעצור ולהגיד, אוקיי, על זה אני סומך (כי הוא מומחה, או כי יש גוף רציני שהשקיע בהוצאה לאור, או כי זה מגיע מאקדמיה זו או אחרת), אז איך אפשר להמשיך הלאה קדימה?
אני ממליץ לקרוא את הספר, זה דיון ארוך ששווה לקיים אבל אם בחו"ל עסקינן, אני יכול אולי לתקוף פן אחר בשאלה שלך, אם יורשה לי.
Yuval Saar: בטח שיורשה אבל רגע. אפרופו עצירה, אתה לא תכעס עלי אם אני אגיד לך שלא הבנתי את התשובה שלך, נכון?
Mushon: לא אכעס, אני אנסה לנסח מחדש.
האקדמיה צריכה ליצר את ההזדמנות ללמוד, לחקור ולהתעמק. היא גם צריכה לתמרן בין הצורך שלה להגביל את תחום המחקר והידע לבין ההתמודדות עם זה שהעולם נהיה גדול מדי מכדי לדעת. חוויית הלמידה צריכה להיות כזאת שמאזנת בין החרדה שהבעת, איך זה שהאקדמיה אינה עוסקת ב-1, 2, 3; לבין החרדה הנגדית: אם יש כל כך הרבה ידע נגיש ברשת, מה אני צריך לדעת ועל מה אני באמת יכול להתבסס בכדי ליצר ידע חדש?
Yuval Saar: אני לא בטוח אם התשובה שלך הרגיעה אותי או שרק הגברת את החרדה שלי.
מה רצית לשאול אותי מקודם?
Mushon: רציתי לשאול מה גרם לך להאשים את האקדמיה בישראל ולא את האקדמיה בכלל?
Yuval Saar: שאלה טובה. אני מניח שזה בגלל שאני יודע יותר מה קורה בישראל מאשר בעולם, ויודע יותר מה קורה בבתי הספר לעיצוב מאשר באוניברסיטאות.
Mushon: לשמחתי יצא לי לקבל קצת פרספקטיבה בנושא. כמי שגם למד בארץ (בצלאל) וגם בחו"ל (NYU) וגם לימד בארץ (שנקר ובצלאל) וגם בחו"ל (Parsons ו-NYU) אני מרגיש שהנטייה לתלות את האשמה במעין פרובינציאליות אקדמית לא ממש מבוססת. מצד אחד יש ערך בנכונות שלנו ללמוד ממוסדות אחרים בעולם, אבל מצד שני יש משהו קצת הרסני בנקודת המוצא שמניחה באופן אוטומטי שאנחנו מפגרים מאחורי כולם. זה לא שאנחנו מובילים, אבל ספציפית בשאלה הזאת, גם מוסדות "מובילים" בעולם מתקשים להוביל את עצמם לגישות חדשות. וזה לא רק באקדמיה.
Yuval Saar: דוגמה בבקשה (זה נהיה מעניין מרגע לרגע, אני כבר מחכה ליום שלישי).
Mushon: בכנס שבו ביקרתי בהלסינקי הייתי היחיד מישראל.
Yuval Saar: תהיתי באמת מתי נחזור להלסינקי.
Mushon: והתפלאתי לראות שהעשייה האירופאית הרחבה והאינטנסיבית בתחומים אקטיביסטיים כמו שקיפות ממשל ומעורבות אזרחית, עדיין נמצאת בחיתוליה ולעיתים רבות יש לה לא מעט ללמוד מהגישה שלנו לנושא פה. וכשאני אומר שלנו אני מתכוון לסדנא לידע ציבורי, עמותה ישראלית שאני ומספר מעצבים (ומפתחים) נוספים מתנדבים בה.
Yuval Saar: בקיצור, אם אני אסכם את הטרוניות שלי, אתה אומר שאני סתם שלילי ושאם אני רוצה לקרוא דברים דומים למה שקראתי במגזינים בטיסות מחוף לחוף אני צריך לכתוב אותם בעצמי.
Mushon: כן ולא. כן, אתה סתם שלילי. לא, אתה לא צריך לכתוב דברים דומים למה שקראת, אתה צריך ואתה אכן כותב דברים אחרים. מי שרוצה לקרוא דברים דומים צריך ללמוד לקרוא אנגלית ולא להרגיש דפוק על זה שזה לא בעברית.
Yuval Saar: שזה דבר שמעצבים לא אוהבים לעשות.
Mushon: אני לא יודע אם תפקידך ככתב עיצוב הוא לכתוב תוכן שעיקרו תרגום של ידע זר, גם אם יש מעצבים שלא אוהבים לקרוא באנגלית. לדעתי אותם מעצבים לרוב גם לא ממש אוהבים לקרוא בעברית.
Yuval Saar: טוב, זה כבר עניין אחר, שגם עליו יש לי מה להגיד ומה לשאול, אבל צריך להשאיר משהו למפגש שלנו ביום שלישי בערב. יש לנו הרבה נושאים לדון בהם והשיחה הזו היא רק ההתחלה.
Mushon: המממ… המפגש שלנו בשלישי בערב. ספר לי עוד!
Yuval Saar: מה יש להגיד? פורטפוליו לייב (מפגש 11), יום שלישי ה-16/10 בשעה 20:30, בית העיר, ביאליק 27, תל אביב. אתה מגיע, נכון?
Mushon: יש לי ברירה?
Yuval Saar: לא.
הכל טוב ויפה אבל מה עם לינקים למאמרים האלה שדיברת עליהם. אנחנו לא מפחדים לקרוא באנגלית…
צודק. עכשיו יש לינקים