אנטייטלד מארח את ליה אופיר

ראיתם פעם טקסט, כותרת או לוגו, שלכאורה הכל בסדר בהם – ובכל זאת, משהו פשוט לא מסתדר? אם כן, יכול להיות שנתקלתם בתסמונת גרשיימירכאות. הגרשיים והמירכאות הם סימני פיסוק קטנים שעושים בלגן גדול. לכאורה ברורים מאליהם, אך בפועל מפוזרים בנוף הטיפוגרפיה העברית ללא אבחנה ברורה. תסמונת גרשיימירכאות נובעת לעתים מחוסר תשומת לב, אך לרוב היא תולדה של רעה חולה אחרת – שימוש בברירת המחדל בתוכנות עיצוב (ובפרט InDesign).

מה זה בעצם מירכאות?

המירכאות משמשות לציון הקשר לשוני שונה מרצף הטקסט – כגון ציטוט, ביטוי או מעבר למשלב לשוני אחר (למשל סלנג). מירכאות יכולות לבוא בזוגות (מירכאות כפולות) או בבודדים (מירכאות בודדות), אך תמיד יופיעו פעמיים – פותחות וסוגרות, כלומר – לפני קטע הטקסט שהן תוחמות ואחריו. לרוב ייעשה שימוש במירכאות כפולות, כאשר המירכאות הבודדות נועדו בעיקר לשימוש בתוך המירכאות הכפולות, כאשר יש צורך בשני סטים של מירכאות. לדוגמה:

כשהחמאתי לו על המכנסיים החדשים, הוא אמר "אני אוהב אותם מאוד, אך חושש שהם קצת 'היפסטריים' מדי לטעמי".

בדוגמה זו המירכאות הכפולות מציינות הבאת דבר בשם אומרו והמירכאות הבודדות מציינות שימוש בסלנג.

אוקיי, אז מה זה גרשיים?

הגרשיים מסמנים ראשי תיבות (צה"ל) והגרש הבודד מסמן קיצור (גב'). כמו כן, הגרש יכול לשמש לא כסימן פיסוק אלא כסימן הבחן, ולציין הגייה שלא קיימת בעברית, כמו במילה "ג'ירפה". זהו!

אז מה ההבדל ביניהם?

אני שמחה ששאלתם! למרות שהגרשיים והמירכאות דומים מאוד, הם שונים במיקומם ביחס לאותיות. לעומת הגרשיים והגרש, שמתיישרים לרום האות, המירכאות יופיעו מעט יותר למעלה. בשל מגבלות מקלדת (גררר!) הרוב המכריע של הגופנים העבריים אינו עושה אבחנה בין השניים אלא מציע סימן אחד נמוך או בגובה ביניים אשר משמש לשני המופעים, ולכן בלית ברירה אנו מקלידים גרשיים ומירכאות בצורה זהה. אולם בגופנים שבהם קיימים גליפים שונים עבור גרשיים ומירכאות יש לשים לב איזה מהשניים מופיע באופן אוטומטי, ובמקרה הצורך לשנות על ידי בחירת הגליף הנכון מחלון הגליפים.

ומה הבעיה ב־InDesign?

ב־InDesign מופעלת באופן אוטומטי האופציה של שימוש ב־"Typographer's quotes". אלו הן "מירכאות חכמות", המשמשות בטקסט לועזי לסגנּון הטקסט על ידי אבחנה בין מירכאות פותחות וסוגרות (ולעתים גם עולות ויורדות), התוחמות את הטקסט כמו סוגריים קטנים.

בעברית, כמו בעברית, לא עושים שימוש בסימנים שהולכים נגד כיוון הקריאה או נכתבים מלמטה למעלה, ולכן כל המירכאות והגרשיים צריכים לפנות שמאלה ולהיות רחבים בחלקם העליון וצרים בחלקם התחתון או בעלי עובי אחיד (בהתאם לסגנון הגופן), אולם לעולם לא להפך (למען הסדר הטוב נציין כי בעבר נעשה שימוש בסגנון כלשהו של מירכאות פותחות וסוגרות בעברית אך היום כבר לא, ולכן חבל להתעכב על הנושא). ישנם גופנים עבריים המכילים גליפים עבור מירכאות הפוכות ללא צורך. בגופנים אחרים קיים גליף ברירת מחדל של סימן מירכאות הפוכות הלקוח מגופן אחר. המקרה השני בולט לעין ולכן המקרה הראשון מסוכן יותר, כי המירכאות נראות מתאימות סגנונית לשאר הטקסט אך השימוש בהן הוא שגוי. בנוסף לכך, רחמנא ליצלן, עלולות להופיע אוטומטית מירכאות הפוכות במקום גרש או גרשיים.

אז מה עושים?

פשוט מאוד: Indesign > Preferences > Type ומבטלים את הסימון הראשון היכן שכתוב Use Typographer's quotes. עשו זאת פעם אחת ללא שום קובץ פתוח, והשינוי יישמר כברירת מחדל עבור כל קובץ חדש.

אז מה היה לנו? גרשיים ומירכאות הם לא באותו גובה, אבל אם אין ברירה לא נורא. אם יש ברירה – צריך לשים לב לגבהים. והעיקר, שלא יצוצו לנו כל מיני סימנים עולים ויורדים, הפוכי כיוון קריאה ולקוחים מפונטים אחרים. שיהיה לכולנו יום לוהט, במירכאות כפולות.

עריכת לשון: שירי פורר

☼ עוד מאת אנטיילד מארח: ליה אופיר ← עילג, אבל בסטייל