אהבתי את החלק התחתון של הדף – איפה שהקצוות של הצבע נפרמים.
הטכניקה של האיור עליאית, אני מנסה להבין למה אהבתי עבודות קודמות שלך יותר.
אבל אולי בשביל להבין את זה אשאל שאלה מקדימה: למה אתה מגדיר את העבודה הזאת, וגם את הקודמות שהתפרסמו כאן, כאיור? למה הן לא "רישום", "ציור" או תחת הקטגוריה הרחבה "אמנות"? ומה זה בכלל איור? ויזואליזציה של קטע טקסט/רעיון כלשהו?
כל השאלות במקום, אני מוכרח להודות שהן מעסיקות אותי גם ואין לי אף תשובה מנומקת שתצדיק באופן מובהק הגדרה אחת (ציור, רישום או אמנות).
סל הכביסה הזה מסמן נוכחות עבורי, הוא כמעט תמיד היה מונח אצל הסבים שלי בבית, כמו עוד בן משפחה.
לפני שנה סבתא שלי נפטרה ואיתה נעלם גם סל הכביסה. להתגעגע זה קשה.
אני תוהה אם הסיווג משנה את אופן הצפייה בעבודה או שהתגובה שהיא מעוררת היא מעל הכל?
מסכים עם לימור שבסופו של דבר הרגש והמחשבה שהיצירה מעוררת הם החשובים – פשוט נושא הסיווג עניין וסקרן במיוחד בקשר לעבודה הזאת.
בינתיים הסתכלתי שוב על שאר העבודות שלך שבאנטייטלד והבנתי למה הן שבו את ליבי יותר ומה שונה בזאת – בשאר יש מימד פנטסטי חזק ופה זה סוג של ריאליזם. בריאליזם אני מתכוון לא לטכניקה אלא לנושא שלקוח מן היום-יום של האנשים הרגילים. זה לא שאני חלילה לא מתחבר לריאליזם, פשוט מאד אהבתי את המעוף שלך בעבודות הקודמות.
אבל יכול להיות שהאבחנה הזאת קשורה גם לעניין האיור מול אמנות – אם כי ברור שאפשר לאייר גם פנטזיות. ובכל זאת הקודמות (או לפחות חלק מהן) מרגישות לי יותר כמו אמנות וזאת יותר כמו איור. מישהו מתחבר או שהכל בראש שלי?
אבנר, אני מבינה למה אתה מתכון אבל לא מרגישה כמוך. לדעתי זה פשוט עניין אינדיווידואלי וכל אחד לוקח את הדימויים למקומות שלו.
לגבי ההגדרה- אמנות או איור- שניהם מעבירים רגשות, יכולים להיות ריאליסטיים או סוריאליסטיים אך האיור משרת טקסט והאמנות לא משרתת דבר מלבד הבעת היוצר.
לימור, אני איתך,
הדימויים הם אינדיבידואליים ואין סוג של פנטזיה או מציאות המחויבות להופיע כאן או כאן, הכל הולך במובן הזה.
באופן אישי קשה לי מאוד להבחין לאן משתייכת עבודה שלי מאחר וכל אחת מהן מתייחסת ספציפית למשפט/תמונה/סיטואציה שאני נוכח, מדמיין, מתגעגע אליהן.
אולי בגלל זה אני מגדיר את כולן כאיורים..
בלי ספק הכל הולך. כנראה זה באמת רק עמידה אישית מול העבודות.
לימור – הגדרת יפה את האיור כמשרת משהו חיצוני. לגבי אמנות אני לא מסכים שהיא משרתת רק את הבעת היוצר – מדובר על תקשורת בין אנשים, ואם התקשורת הזאת לא נוצרת בין הצופה ליצירה אז האמנות בעיני עקרה.
נגעת בלב העניין.
מה המכנה המשותף הנמוך ביותר אליו האמנות צריכה לשאוף כדי להיות תקשורתית?
האם אמנות פשוט צריכה להיות מובנת לכולם?
מבחינתי, אמנות לא חייבת להיות מובנת, היא לא מוכרת לי מוצר או מדווחת על אירועים, בשביל זה יש את העיצוב על סוגיו, אני לא מתיימר להבין באמנות, ההפך, אני מחשיב את עצמי בור ועם הארץ בתחום הזה, אבל ברור לי שכדי להבין אני אצטרך להתאמץ בדיוק כמו בכל תחום עניין אחר, זה כמו שבשביל לדעת לכפול, צריך לדעת לחבר קודם.
לדעתי היא לא חייבת, ואף רצוי שלא, לרדת למכנה המשותף הנמוך ביותר. אבל היא כן צריכה לשאוף להיות תקשורתית, בין אם ליודעי דבר או לאנשים מן השורה. היופי הוא שפעמים רבות היא מתקשרת בהרבה רבדים שונים – בחלקם רק לבקיאים בשיח האמנותי ובתולדות האמנות אבל בחלקם, במקביל לחלוטין, לכל אדם, או לפחות לקבוצה רחבה של אנשים.
אני לא יודע אם הייתי משתמש במילה "מובנת". לא בהכרח חייבים להבין עבודת אמנות לדעתי. אני מעדיף את המילה "מתקשרת".
אבנר, נראה לי שאנחנו חושבים באותו אופן אבל לא אומרים את זה באותה הדרך, אולי מה שהקפיץ אותי היא המילה עקרה..
בקיצור, נראה לי שאין כאן וויכוח בסופו של דבר
אהבתי את החלק התחתון של הדף – איפה שהקצוות של הצבע נפרמים.
הטכניקה של האיור עליאית, אני מנסה להבין למה אהבתי עבודות קודמות שלך יותר.
אבל אולי בשביל להבין את זה אשאל שאלה מקדימה: למה אתה מגדיר את העבודה הזאת, וגם את הקודמות שהתפרסמו כאן, כאיור? למה הן לא "רישום", "ציור" או תחת הקטגוריה הרחבה "אמנות"? ומה זה בכלל איור? ויזואליזציה של קטע טקסט/רעיון כלשהו?
כל השאלות במקום, אני מוכרח להודות שהן מעסיקות אותי גם ואין לי אף תשובה מנומקת שתצדיק באופן מובהק הגדרה אחת (ציור, רישום או אמנות).
סל הכביסה הזה מסמן נוכחות עבורי, הוא כמעט תמיד היה מונח אצל הסבים שלי בבית, כמו עוד בן משפחה.
לפני שנה סבתא שלי נפטרה ואיתה נעלם גם סל הכביסה. להתגעגע זה קשה.
אני תוהה אם הסיווג משנה את אופן הצפייה בעבודה או שהתגובה שהיא מעוררת היא מעל הכל?
מעניין אצלכם :)
מבחינתי הרגש והמחשבה שהיצירה מעוררת אצל הצופה הם הקובעים והצלחתי להרגיש את מה שהסברת במילים. יפה.
מסכים עם לימור שבסופו של דבר הרגש והמחשבה שהיצירה מעוררת הם החשובים – פשוט נושא הסיווג עניין וסקרן במיוחד בקשר לעבודה הזאת.
בינתיים הסתכלתי שוב על שאר העבודות שלך שבאנטייטלד והבנתי למה הן שבו את ליבי יותר ומה שונה בזאת – בשאר יש מימד פנטסטי חזק ופה זה סוג של ריאליזם. בריאליזם אני מתכוון לא לטכניקה אלא לנושא שלקוח מן היום-יום של האנשים הרגילים. זה לא שאני חלילה לא מתחבר לריאליזם, פשוט מאד אהבתי את המעוף שלך בעבודות הקודמות.
אבל יכול להיות שהאבחנה הזאת קשורה גם לעניין האיור מול אמנות – אם כי ברור שאפשר לאייר גם פנטזיות. ובכל זאת הקודמות (או לפחות חלק מהן) מרגישות לי יותר כמו אמנות וזאת יותר כמו איור. מישהו מתחבר או שהכל בראש שלי?
אבנר, אני מבינה למה אתה מתכון אבל לא מרגישה כמוך. לדעתי זה פשוט עניין אינדיווידואלי וכל אחד לוקח את הדימויים למקומות שלו.
לגבי ההגדרה- אמנות או איור- שניהם מעבירים רגשות, יכולים להיות ריאליסטיים או סוריאליסטיים אך האיור משרת טקסט והאמנות לא משרתת דבר מלבד הבעת היוצר.
לימור, אני איתך,
הדימויים הם אינדיבידואליים ואין סוג של פנטזיה או מציאות המחויבות להופיע כאן או כאן, הכל הולך במובן הזה.
באופן אישי קשה לי מאוד להבחין לאן משתייכת עבודה שלי מאחר וכל אחת מהן מתייחסת ספציפית למשפט/תמונה/סיטואציה שאני נוכח, מדמיין, מתגעגע אליהן.
אולי בגלל זה אני מגדיר את כולן כאיורים..
בלי ספק הכל הולך. כנראה זה באמת רק עמידה אישית מול העבודות.
לימור – הגדרת יפה את האיור כמשרת משהו חיצוני. לגבי אמנות אני לא מסכים שהיא משרתת רק את הבעת היוצר – מדובר על תקשורת בין אנשים, ואם התקשורת הזאת לא נוצרת בין הצופה ליצירה אז האמנות בעיני עקרה.
נגעת בלב העניין.
מה המכנה המשותף הנמוך ביותר אליו האמנות צריכה לשאוף כדי להיות תקשורתית?
האם אמנות פשוט צריכה להיות מובנת לכולם?
מבחינתי, אמנות לא חייבת להיות מובנת, היא לא מוכרת לי מוצר או מדווחת על אירועים, בשביל זה יש את העיצוב על סוגיו, אני לא מתיימר להבין באמנות, ההפך, אני מחשיב את עצמי בור ועם הארץ בתחום הזה, אבל ברור לי שכדי להבין אני אצטרך להתאמץ בדיוק כמו בכל תחום עניין אחר, זה כמו שבשביל לדעת לכפול, צריך לדעת לחבר קודם.
לדעתי היא לא חייבת, ואף רצוי שלא, לרדת למכנה המשותף הנמוך ביותר. אבל היא כן צריכה לשאוף להיות תקשורתית, בין אם ליודעי דבר או לאנשים מן השורה. היופי הוא שפעמים רבות היא מתקשרת בהרבה רבדים שונים – בחלקם רק לבקיאים בשיח האמנותי ובתולדות האמנות אבל בחלקם, במקביל לחלוטין, לכל אדם, או לפחות לקבוצה רחבה של אנשים.
אני לא יודע אם הייתי משתמש במילה "מובנת". לא בהכרח חייבים להבין עבודת אמנות לדעתי. אני מעדיף את המילה "מתקשרת".
אבנר, נראה לי שאנחנו חושבים באותו אופן אבל לא אומרים את זה באותה הדרך, אולי מה שהקפיץ אותי היא המילה עקרה..
בקיצור, נראה לי שאין כאן וויכוח בסופו של דבר
יום שמש חורפית ותעתוע חולף..כביסתי הורדה מהחבל לגלגולו של סל סבתך
אין ויכוח שאין כאן ויכוח :)
זה יוצג גם בתערוכה שלך ב"שורשים"?
לגיא, זה עדיין לא הוחלט אבל רוב הסיכויים שכן..