אני מתגוררת בטוקיו כבר כחמישה חודשים. רעידת האדמה תפסה אותי לבושה היטב לפני יציאה לסיבוב בשיבויה, צופה בעוד קליפ יוטיוב מטופש שנשלח אליי. דג השפמנון שחי מתחת לאדמת יפן החליט באותה שעת צהריים שלווה לשנות את תוכניותיי, להתהפך על משכבו ולנער היטב את כל הדירה על תכולתה ועליי. דלת הכניסה […]
החפצים עייפים
ולחשוב שהם היו כאן לפנינו
מה כבר אפריל?
כמה מקרים מן החיים
ושום גופה לא קמה לתחיה
מה שתמיד צריך לזכור
זה לברוח לפני הטקס
ואני חוזר
לפני הטקס
ואז לשמוע את השבועה מרחוק
וצעד אחד נוסף – לא לשמוע בכלל
בגלל רעשם של המכשירים שפועלים
...
איך מתחיל ריטואל עירוני? יום אחד קם אדם ומחליט לחבר מנעול לגשר, הוא כותב עליו את שמו ושם אהובתו ומשליך את המפתח לנהר. ריטואל אישי במרחב ציבורי. שנה מאוחר יותר, באותו מקום, הגשר כולו מלא במנעולים בגדלים ובצבעים שונים. אלפי זוגות מאוהבים, חורטים את שמותיהם על המנעול ומשליכים יחד את המפתח כסמל לאהבתם הנצחית. בביקור האחרון שלי בפריז, על ה־Pont des Arts גיליתי אלפי מנעולים מחוברים לגשר. חיפוש קצר באינטרנט מגלה שמדובר בתופעה עולמית. בערים רבות נוהגים זוגות אוהבים לקשור את אהבתם במנעולים באתרים שונים בעיר. לעיתים התופעה הופכת למטרד של ממש לרשויות המקומיות, כשהמשקל של כל המנעולים מתחיל להוות בעיה ואז מתבצעת פעולה עירונית בה מסירים את כל המנעולים. אבל את הזוגות אי אפשר לעצור, והם מיד חוזרים ונועלים את אהבתם לגשרים, שערים ועמודים.
פעמים רבות כשעבדתי על פריים כזה או אחר לא זכרתי אם הוא עבור מים מינרליים או אבקת כביסה. חברת תעופה או בנק. הכל זהה. הכל חייב להיות מבריק וגדול ונוצץ.
אברהם קורנפלד שאל אותי אם יש אוביקט שאני קשור אליו אבל מוכן להיפרד ממנו. הנה תשובה לא מדוייקת. הבית של אמא שלי, על מרבית תכולתו, נשרף לפני כמה שנים. חלק מתמונות המשפחה שרדו. זה חשוב בהמשך. כמה שנים לפני כן, ההורים שלי עשו שיפוץ בבית. הם שברו קירות, הזיזו חדרים, […]
שבילים ודרכים הם הדימויים האהובים עלי מכל הדימויים כולם. שבילים ודרכים כמראות בנוף וכדימויים בעיני רוחי. דרך, אני חושבת, היא הַדימוי הארכיטיפי, הַמטאפורה המרכזית לתפישת הקיום שלנו. דרך היא דימוי הקשור בזמן ובמרחב; ותפישת הקיום שלנו – שהיא ליניארית, אקזיסטנציאלית, התפתחותית – אוריינטטיבית לזמן ולמרחב בהם ולאורכם מתנהלים חיינו. חיינו […]
