ארכיון: פברואר 2011

משך

מחשבה בעקבות מחשבות ומעשים של עצמי ושל אחרים זמן מה אני עסוקה ברצון להישאר בתוך צילום. הפתרון הכי טוב שמצאתי בינתיים הוא לצלם בחשיפות ארוכות. למתוח את הזמן של העשיה באופן שכבר אין לו התחלה אמצע וסוף. לצלם כמו לנשום. הרי גם אם אעמוד מאחורי חצובה שעה ארוכה "אני לא באמת מצלמת שעה" אבל אני כן מצלמת. אופן העשיה שלי הופך להיות כזה שאינו תלוי זמן. דווקא הפעולה שמדגישה את הזמן מבטלת את המשמעות של הטווח. אולי כמו מדיטציה, כשהשהות בתוך הסיטואציה מבטלת את הסממנים הרגילים של "אני חושב משמע אני קיים". פשוט להיות.

מִשְתלבוֹת, מתמיינוֹת (מכוניות)

מימיני, מן המערכת (לא במכונית, בחדר), מתנגנת כבר כמה ימים רצוף הסימפוניה Harold in Italie של הֶקטור בֶּרליוז, עם סולו ויולה של גֶ'ראר קוזֶה. ולמה אני מציינת את זה? כיוון שזו המוסיקה שלה עכשיו אני מקשיבה, ומרוב שהיא יפה היא עומדת להקשות עלי את הכתיבה. כי מרוב שאני מאוהבת בה, […]

ארור אתה, אוריילי

לפעמים אתה נתקל ביוצר שהורג אותך. פשוט שוחט אותך, ושודד ממך הכל. הוא לא אחד שאתה יודע שתשאב ממנו השראה, הוא לא אחד שדברים שהוא עושה מדברים אליך. אתה רוצה להיות הוא. אתה רוצה לראות דרך העיניים שלו, ולחיות כמוהו, ולהיות זה שדוחף את הידיות בתוך המוח שלו, "להיות ג'ון מלקוביץ'" סטייל. זו קנאה אמיתית וכנה, שנדיר שאני מרגיש, ופעמים רבות היא עושה חשק עצום לקום וליצור. במקביל, היא גורמת לי לרצות לשכב על הרצפה ולצרוח, כמו שהייתי עושה מידי פעם באיזור גיל 3. כי הוא כל כך טוב, לעזאזל.

ממואר מפסטיבל הקומיקס באנגולם

זה עתה חזרתי מביקור בן 10 ימים בצרפת. היה לי הכבוד להשתתף בפסטיבל הבין לאומי ה-38 לקומיקס באנגולם.