כשהייתי סטודנט, שמעתי הרצאה מאשת פרסום בכירה שסיפרה על עבודתה במשרד פרסום מוביל והביאה לכיתה דוגמאות של קמפיינים מוצלחים של המשרד. במסגרת קמפיין כלשהו חשבו במשרד להשתמש בקטע מוזיקלי של זמר מפורסם. המחיר על שימוש בקטע המקורי היה גבוה מדי, לכן, סיפרה בגאווה, פנו לחברת הפקות זולה ושילמו להם סכום נמוך בהרבה, כדי שיפיקו קטע מוזיקלי, מאוד דומה אך בשינויים קלים. כך יצרו את התחושה המדויקת כי מדובר באותו הדבר. הסתבר לי לתדהמתי שיש דברים כאלה. היא כמובן הייתה גאה ב"תחמון" המוצלח שהוציא אותם נקיים משפטית ובלי הצורך לשלם ליוצר.
בסוף ההרצאה פניתי אליה וטענתי בתום לב שמדובר בעבירה בפגיעה בזכויות. היא הסתכלה במבט מעט מתנשא ואמרה משהו כמו "תתרגל, זה העולם בחוץ. ככה זה עובד".
שנים של ניסיון בתחום, הכירות עם המציאות בה אנו חיים, הרצון של מעצבים ואנשי קריאייטיב לרצות את הלקוח ולהוציא לפועל עבודה טובה במהירות, הפריכו את אותה נאיביות שהייתה לי כסטודנט.
זה קורה, יום יום. הרשת מלאה דוגמאות. הנושא עולה בשיחות עם סטודנטים, עם מרצים לעיצוב ועם אנשי מקצוע בכל תחומי היצירה. אתיקה מקצועית, זכויות יוצרים ומקוריות הנן מילים חשובות העומדות בבסיס המקצוע.
קשה להוכיח, קשה עד בלתי אפשרי לאכוף את החוקים הנוגעים להעתקה. במיוחד בעולם בו אנו חשופים לתוכן חזותי בכל רגע נתון עד לטלפון שלנו וניתן לחפש "מקורות השראה" באופן זמין ומיידי בלי להתאמץ, הפיתוי גדול. הקלות בלתי נסבלת.. סיכוי נמוך שהעניין יתגלה. חברים וקולגות רבים מוטרדים מהסוגיה הלא נעימה הזו, יש לא מעט דוגמאות, ביניהן של מעצבים ידועים ומוכרים בארץ ובעולם, חלקן מובאות כאן לפניכם.
אחת הדוגמאות הובאה לידיעתי על ידי אתי כהן, בוגרת גורן – בי"ס לתקשורת חזותית אותו אני מנהל באקדמית עמק יזרעאל. אתי סיימה את לימודיה כבר מזמן וכבר החליפה תפקידים במשרדי עיצוב ופרסום. פרויקט הגמר שלה עסק בעניין אישי וכאוב; משפחתה נאלצה להתפנות מביתם בחצור הגלילית עקב מציאות כלכלית מורכבת. אתי הביאה את הסיפור האישי שלהם והציגה אותו על ידי מיצב מקופסאות קרטון עליהן דיוקנאות בני המשפחה בשחור. תכולת הארגזים, מיפוי הזיכרונות, הרגשות, החוויות האישיות ועוד, נארזו והפכו למערכת גרפית מעוצבת, קשה וכואבת המטופלת בכנות וברגש לפרויקט גמר מצטיין שנקרא "חיים בקופסא". הפרויקט של אתי זכה להצלחה וגרם לגורן ולי באופן אישי לגאווה גדולה.
השבוע הפנה מישהו את תשומת ליבה לפרסום ברשת על תחרות עיצוב קמפיין בנושא עובדים זרים שהתקיים במסגרת קורס באחד מהמוסדות ללימודי עיצוב. בין הסטודנטים נערכה תחרות. ועדת שיפוט הכוללת אנשי פרסום מהתעשייה בחרה אחת העבודות למקום ראשון. הדמיון של העבודה הזוכה לפרויקט הגמר של אתי כהן מטריד. במיוחד לאור העובדה שהפרויקט של אתי קיבל חשיפה תקשורתית ברשת ובעיתונות הכתובה. לאתי לא נותר הרבה מלבד רגשות מעורבים הנעים בין כעס, גאווה עצמית ואגו מנופח ועד אכזבה קשה מהמקצוע. תשפטו בעצמכם.
מטרידה בעיני הקלות בה ניתן להגיע לחמרים, להיחשף אליהם, לשאוב השראה במישרין או בעקיפין, בתום לב, כמקור השראה או אולי לא…
חברים וקולגות איתם דיברתי, מאוד נזהרים משום מה לחשוף סיפורים אישיים ולהזכיר שמות (אנו חיים בביצה קטנה) אבל שלא לציטוט העידו על מקרים מקוממים, חסרי בושה של העתקה בוטה ופוגענית עד כדי שימוש בדבר עצמו אחד לאחד.
ייתכן וגם אצלנו נעשו העתקות אותן לא ראינו, סביר שהמקרה הנ"ל לא היה מוכר למנחה הקורס.
במקרים בהם מתעורר חשד להעתקה במסגרת הלימודים, מופנה הסטודנט לטיפול משמעתי מחמיר והנושא מדובר ונדון בכל הרמות החל מהשנה הראשונה ללימודים.
צריך לדבר על זה, להסביר את זה, לעמוד היטב על ההבדל בין השראה, ציטוט והעתקה. אתיקה מקצועית אינה רק עניין משפטי. על היוצרים עצמם מוטלת האחריות לפתח ביקורת עצמית ורגישות גבוהה לנושא הזה, המחכה לנו בפינה חשוכה כמו חיית טרף מסוכנת.
הכותב: אבירם מאיר
מעצב, ראש המסלול לתקשורת חזותית, בי"ס גורן המכללה האקדמית עמק יזרעאל
עצוב…. במקרה שלי לאחר הלימודים עשיתי עבודה עבור המשרד שלנו ו…. גיליתי שעסקים משתמשים בעיצוב שלי לפרסומים שלהם. בנוסף "משרדי פרסום" מוכרים את העיצוב שלי ללקוחות כעבודה שלהם. זה כבר עובר את כל הגבולות, לא?
במקרה של הכתבה הסטודנטים עוד לא מבדילים בין לקבל השראה לבין לעתיק. לפעמים זה גם עניין של עצלנות וחסכון בזמן. אבל עדיין יש גבולות.
כל הכבוד, אבירם, שאתם כבר בלימודים מכניסים את המודעות לסטודנטים. אחרת השוק פשוט יהיה פרוץ.
תודה קטי.
באופן אישי גם חוויתי חוויות דומות.
לגבי הדוגמאות המצורפות:
העליונה: עבודתה של אתי (מימין)
ועוד שלוש דוגמאות מהרשת של "פלגיאט"
ממעצבים ידועים, עד כדי שימוש באלמטים עצמם מתוך העבודות
אני מסכים איתך.
בשביל זה יש הגנה על זכויות יוצרים ורישום סימני מסחר.
לא תוכלו לתבוע סטודנטים. אבל הפרת זכויות בשוק ניתנת להגנה.
עירית, העניין לצערי לא כ"כ פשוט.
יש מקרים רבים מדי שלא ניתן להוכיח
ועוד מקרים שהטרחה בתביעה אינה מצדיקה
את המאמץ. במיוחד לאור היעדר החמרה וחוסר
יכולת להוכיח.. תחום אפור.
פירצה הקוראת לגנב, אם תרצי.
דיויד, זה שאתה מסכים איתי מראה
שהבעיה חמורה או במילים אחרות
הפעם עצוב לי להיות צודק. הייתי מעדיף
שיוכיחו לי שאני טועה..
היי אבירם-
יופי של מאמר. על אף הנושא הבעייתי, המציאות לעיתים נושכת.
כשלמדתי אצך גלייזר הוא העלה את הנושא סביב השימוש הבלתי מרוסן בלב האדום של הלוגו האיקיוני I (HEART) NY.
מכאן הוא המשיך עם הרצאה מרתקת על שלושת השלבים של ההעתקה:
1. העתקה- בתור ילדים אנחנו מעתיקים מהעיתון, מהספר ומנסים לצייר כמו הגדולים- שלב התפתחותי ליגיטימי וחיוני.
2. השראה- בתור אמנים מתבגרים מותר לצטט אומנים ידועי שם ממקום של לימוד, השראה, ציטוט מכוון, מחווה (הומאז').
3. פלאגייטיות- העתקה גסה ומכוונת הבאה מאצלות וחוסר יצירתיות- הבעיה חמורה יותר כשמדובר בהעתקה של רעיון, פחות הביטוי הויזואלי או הטכניקה.
אני זוכר את ההרצאה עד היום וזה מלווה וילווה אותי עד שאניח את העיפרון… אההה.., סליחה, העכבר. מדוע אנחנו חורקים שיניים, מתעצבנים וכועסים כשלא הולך לנו? מאותה סיבה שאנחנו מתרגשים ומחייכים מסיפוק עצמי כשהברקנו.
ה ר ע י ו ן !
או כפי שגלייזר קורא לזה "The Big Idea"
הבעיה בהעתקה של העבודה של אתי כהן כפולה- לקחו לה גם את ה"איך"- יחד עם ה"מה". קשה להעביר את זה בתור "צירוף מקרים". זו דרגת ההעתקה החמורה ביותר. במקומך לא הייתי עובר על זה לסדר היום. זה מקרין גם עלינו בגורן- ממנו יצאה מעצבת צעירה, מבריקה ומבטיחה.
אני יודע שזה לא מנחם אבל נאמר גם ש- Imitation is the Highest form of flattery
גם את זה אתי צריכה לזכור.
"יש הרואים את תופעת הפלגיאט כשקולה להפרת זכויות יוצרים, אולם שני המושגים הללו נבדלים זה מזה בשני עקרונות מרכזיים: האחד, בעוד חוק זכויות יוצרים מגן על צורת הביטוי ולא על הרעיון עצמו, ביצוע גניבה ספרותית משמעותו שימוש ברעיון גם כאשר צורת הביטוי שונה. השני, תוקפה של זכות היוצרים פג [על פי החוק] 70 שנה לאחר מות היוצר, אך העתקת יצירה [או חלקה], והצגתה בשמך לעולם תיחשב כגניבה ספרותית." (ויקיפדיה, המושג "גניבה ספרותית")
מדובר בהעתקה של רעיונות, מחשבות, יצירה וכד', בדרך כלל בתחום האומנותי או המדעי, ופרסומם כיצירה מקורית בחתימתו של המעתיק, בלי קבלת רשות מאת היוצר או ההוגה המקורי שלהם; יצירה, רעיון וכד' שהם פרי העתקה כזאת. בעברית: גניבה ספרותית, גינוב (מילון מקוון רב מילים).
"המונח הלועזי פלגיאט (Plagiarism) מאגד תחתיו מספר התנהגויות, אשר להן מכנה משותף – שימוש ברעיונות של אדם אחר והצגתם כתוצר אישי מקורי. לעיתים חל בלבול בין המונח פלגיאט לבין המונח זכויות יוצרים, על אף שלמעשה מדובר בשני מונחים בעלי עקרונות יסוד שונים. למשל, חוקי זכויות יוצרים מגנים על צורת הביטוי ולא על הרעיון עצמו, בעוד שפלגיאט פירושו שימוש ברעיון ללא מתן קרדיט גם כאשר צורת הביטוי שונה" (יערי, א. התמודדות עם תופעת הפלגיאט מן האינטרנט בקרב תלמידים).
שני ניחושים:
1. אשת הפרסום הבכירה היתה תרצה גרנות?
2. העתקה היא נבזית, שווה לתרגיל היח"צנות שעשית כרגע לגורן במסווה של מאמר. האם אני צודק?
אבירם.
1. ראוי למחיקה.
2. ראוי למחיקה.
דויד-
לא ראוי בכלל להתייחסות.
הוא כנראה לא הכיר את תרצה ז"ל ובטח לא את אבירם.
שיתבייש!
אתה צודק כמובן. פשוט חבל לראות גם כאן את תרבות הטוקבק האנונימי.
ייתכן וראוי למחיקה או לא ראוי להתייחסות..
השאלה ממה פוחד הכותב המסתורי?
דווקא הייתי שמח לענות לו
לא נראה שהוא רוצה תשובה או שהיא מעניינת אותו.
בכל אופן יחסי ציבור הוא מקצוע רציני ומכובד
ואת העובדה שאני מנהל את גורן אין לי שום כוונה להסתיר
להיפך, אני גאה במחלקה ובסטודנטים
כולל אתי כהן שמוזכרת כאן בידיעתה והסכמתה.
הייתי מעדיף להשאיר את הפוקוס סביב העניין עליו כתבתי
ולא להיגרר לעניינים אישיים, אבל זה המחיר של להביע דעה
ולעשות משהו באופן פומבי ואני מקבל את זה,
אפילו עם מידה מסוימת של חמלה למגיבים מהסוג הזה.
אבירם, בהחלט מאמר מעניין בתחום מאוד בעייתי…הרבה פעמים אני מוצא את עצמי תוהה כאיש מקצוע, היכן עובר הקו הדק בין מקור השראה, לבין העתקה, הרי כולנו יוצאים לדרך תוך כדי מחקר, שרובו עובר דרך מקורות השראה, כמה אנחנו מושפעים מהם? כמה אפשר להשתמש? כמה אפשר לשנות? כמה בכלל נטמע בתת מודע? אין ספק שכאשר הקו נחצה, הדבר הופך בעייתי, ולאו דווקא ברמה החוקית, אלא בעיני ברמה הערכית של אותו מעצב או משרד, יחד עם זאת, ברוב המקרים הקו הדק מיטשטש, ונשאר בגבולות ההשראה…
כמה לינקים שעשויים לעניין בנושא, דווקא מעולם הספרות:
הלנה הגמן, סופרת גרמניה, שבספרה המצליח התגלו קטעים שלמים שנלקחו מספר אחר וכשנתפסה המשיכה להתעקש כי מדובר ב"ציטוט" והמעשה לגיטימי. (חוץ מהקרדיט שבמהדורה השניה כבר זכרה לתת)
http://www.haaretz.co.il/literature/prose/1.1515769
ועוד יותר מעניין- המקרה של מלקולם גלדוול שגילה שגנבו לו שורה. הלינק הזה מוביל לכתבה באנגלית. למי שאין כוח- יכול למצוא את זה ב"מה ראה הכלב" שלדעתי פורסם בעברית.
http://www.newyorker.com/archive/2004/11/22/041122fa_fact
ולסיום, הנה לינק שכולם מכירים, ועדיין נראה לי מתאים,
http://markmalazarte.com/jarmusch/
ויש את זה:
http://ianethics.com/?page_id=1019
המדבר על אתיקה במרחב המקוון
ובכן העניין לא כל כך פשוט אבירם.
דבר ראשון אם אותו אחד מצליח להוכיח כי עשה את העבודה מדמיונו וללא העתקה ממישהו אחר הרי שזה מספיק. לא פעם קורה ששני אנשים מצלמים תמונה בדיוק מאותה זווית, למי זכויות היוצרים? לשניהם! הרי זה לא פטנט שהוא מוגן כלפי כל העולם.
עבודתה של אתי אמנם קיבלה חשיפה מסוימת אבל זה לא כמו מותג המוכר היטב, נניח אם הייתי עושה לוגו כמו של נייקי למישהו אחר זאת הייתה בעיה גדולה יותר. יכול להיות אולי שאותו אדם יצר את העבודה באמת ובתמים מליבו ולכן לא בטוח שהייתה העתקה.
לגבי אותה פרסומאית שהעתיקה מוזיקה ובכן גם היא טועה. שכן אם עיקר היצירה מועתק ורק חלקים כאלו ואחרים שונו הרי שקל להוכיח שהיא העתיקה ועוד אם זה היה בקונטקסט כלכלי הרי שעל אחת כמה וכמה.
לגבי ההליך המשפטי במקרה של זכויות יוצרים הוא די פשוט. מכתב מעורך דין מספיק להוריד או לשנות ואם לא אפשר לתבוע עד 100,000 ש"ח ללא הוכחת נזק.
כמובן שיש שאלות רבות שעולות תוך כדי אבל בסופו של היום זה רק טוקבק קצר :) אל תעתיק אותו.
סלחו לי לרגע
בתור סטודנטית שסיימה את לימודיה אני חייבת להגיב על דבריכם. אני מסכימה כמובן שהעתקה היא נלוזה, וכן הפרת זכויות יוצרים, חייבים להילחם בתופעה. אבל מהיכרות אישית עם העולם הזה לפעמים מה שנראה לכם מובן מאליו כהעתקה הוא רחוק מזה. ראיתי במהלך לימודיי לא פעם כיצד רעיונות נרקמים בראשי ובראשי חברים ללימודים, הייתי עדה להתפתחויות של תהליכים, שהתחילו ממקום אחד והתפתחו למקום אחר ולרוב באמת התהליך הגיע ממקום כנה ויצירתי, ואז מגלים שמישהו כבר עשה את זה, ולפעמים מגלים מאוחר מדיי. כל כך קשה להאמין? הרי העולם שלנו דוהר בקצב רצחני, מליונים ברחבי העולם קודחים יום יום על רעיונות והמצאות חדשות, ובואו נודה בזה, הכל כבר עשו. בייחוד בעולם המדיה והפרסום כבר קשה לחדש, וגם רעיונות חדשים הם התפתחות של דברים שכבר עשו. אני מכירה למשל את העבודה עם הקופסאות, ואני מסכימה שהדמיון מטריד, אבל מהיכרות עם הפרוייקט "המעתיק" וההתפתחות של הרעיון, התהליך, העצות והדיונים שנמשכו תקופה ארוכה עד שהפרוייקט התגבש מוכיח לי שהרעיון היה מקורי ולרוע המזל היה עוד פרוייקט שעסק בהדפסה על קופסאות. אל תמהרו כל כך לשפוט, ואני בטוחה שמקרים כאלו קרו להרבה מעצבים הגונים.
צודקת בהחלט, לפעמים תוך כדי מחקר מגיעים לפתרונות עיצוביים שמישהו אחר בקצה העולם הגיע לפני כן, ואבוי התוצאות דומות.. אם זה נכון במקרה הזה, זהו עוול נוראי למעצבים "המעתיקים".
שימו לב לא להיסחף ולחשוב שתמיד אתם ממציאי הגלגל…
(מי שזה קורה לו, שיחשוב אולי הרעיון לא היה מקורי כל כך.)
כן, אפשר לקבל דמיון בהבנה, אני מסכים
יש גם מקרים של האשמות שווא וצריך להיזהר מהן, מאוד.
מבחינתי הבעיה מורכבת וצריך מאוד להיזהר.
מצד שני, יש מקרים רבים, שלא היה מספיק מקום
לספר עליהם כאן או שהמעורבים העדיפו להימנע
שאין לגביהם שום ספק, שהפגיעה היא ברורה והפלגיאריזם
(גניבה אמנותית / ספרותית) היא כל כך בוטה.
זה חמור בכל קנה מידה, נכון פזית, יש רעיונות לא מספיק מקוריים
וליאור, הרבה דברים קשה להוכיח. וגם מן הסתם נסה אתה להיגרר
למסדרונות החוק בארץ ולתבוע. בסוף תצא עם נזק על הוצאות
בלי שהצלחת להוכיח משהו.. כאמור דיון ארוך.. טוקבק קצר!
חשוב להיזהר מהאשמות שווא. לכן הבאת דוגמת הקופסאות כהעתקה היא עשיית עוול ליוצרת. מזכירה שאני אומרת זאת מתוך היכרות אישית עם הפרוייקט, ואגב, הקונספט שעומד מאחורי הפרוייקט שונה לחלוטין והתפתח ממקום שונה, וראיתי מול עיני את התהליך. הסקת מסקנות פזיזות ללא בירור מעמיק ופרסמת זאת בציבור. זה לא הוגן בשום קנה מידה. זאת רק דעתי.
הייתי שמח לנהל דיון עם אחת שאני יודע מי היא.
זה הופך את הדיון לענייני ופתוח.
בכל אופן, הבאתי את הסיפור של אתי ודיברתי על דמיון מטריד
לא על האשמה.. כמובן שזו היתה מבחינתי הזדמנות להעלות
את העניין החשוב והבעייתי הזה.
מה לעשות? הדמיון מטריד, אותי לפחות ויחד עם זה כמו שכתבתי, את וכו אחד שצופה בזה מוזמן לשפוט בעצמו.
אחת שכנראה יודעת למה היא מסתתרת…?!
מעבר להיפגעויות אישיות יש להבין שבית המשפט מסוגל לדון רק במקרים של עבירות ולא של תחושות, קשות ככל שיהיו.
ההבדל בין אתיקה לפגיעה בזכויות יוצרים הוא כמו בין צדק לחוק.
הכלי שמשמש את בית המשפט הוא הגדרות ברורות והכנה מראש- למשל רישום מדגם או הוכחת קדימות ("מי היה כאן קודם").
http://cafe.mouse.co.il/topic/2556530/
אגב: מילטון גלייזר לא רשם שום זכויות על העיצוב הידוע והסיפור סופר בכתב ובסרט.
שחר לצערי אתה קצת טועה, במקרה של זכויות יוצרים אין שום רישום בניגוד לפטנט ולמדגם ולכן גם אין שום משמעות לקדימות. הקדימות רלוונטית לפטנטים בלבד. לזכויות יוצרים גם אין הגדרות ברורות השופט או המומחה מטעמו בוחן את העבודות ומעיד עד כמה הן מועתקות כמו מקרה הקמע של האולימפיאדה שהיה דומה מידי לקישקשתא ולכן כמעט וקיבלנו קמע בצורת תינוק של במבה.
ליאור- יש כשל לוגי בדבריך: איך תוכיח שאתה היוצר אם לא היית ראשון?אתה מצפה שהשופט יקבל טיעון כמו: הוא העתיק ממני אבל אני יצרתי את יצירתי אחרי שהוא העתיק אותה?
הדבר העיקרי- אם לא היחיד- שמשמעותי לענין זכויות יוצרים הוא הקדימות.
נא עיין באתר רשם הפטנטים בענין ההגדרות.
אגב: אתה לא חייב לרשום מדגם (בניגוד לפטנט) או "זכויות יוצרים"- אתה יכול להסתפק בהוכחת קדימות/בעלות אחרת. למשל לשלוח העתק סמוך ליצירת המדגם לעצמך בדואר רשום שלא יפתח אלא במקרה צורך משפטי.
כאמור מכיוון שאין רישום לזכויות יוצרים יכול להיות מצב שאני מייצר יצירה ומישהו בבוליביה מייצר יצירה דומה בדיוק באותו זמן מבלי לדעת בכלל על שלי הוא יכול לעשות אותה לפני או אחרי. יכול להיות שעשה את זה אחרי אבל הצליח להוכיח שעשה את זה מעצמו מבלי קשר לעבודה שלי. זכויות יוצרים הן לא בלעדיות בניגוד לפטנט.אין ספק אמנם שמי שעשה את היצירה ראשון יכול לטעון כי היא הועתקה מכיוון שפרסם אותה לפני השני אבל זה לא תנאי מספיק להוכיח העתקה.
ובכן הקדימות כמו שאמרתי רלוונטית לפטנטים כי שם השאלה מי רושם ראשון ברשם הפטנטים (דרך אגב רק בארה"ב זה מי המציא ראשון ולא מי רשם ראשון), כי אז יש לו זכות בלעדית על הפטנט שלאף אחד אסור להעתיקה בכלל גם אם הוא מוכיח שחשב על זה בעצמו ולא היה קשור מבמה שעשיתי ואפילו אם המציא ראשון ולא רשם.
פטנט דרך אגב לא קשור בזכויות יוצרים אלא הגנה שונה שקשורה להמצאות טכניות וכל ההגנות חוסות תחת השם המשפטי קניין רוחני למשל זכויות יוצרים יכולות להיות תקפות עד 70 שנה ממות היוצר ופטנט תוקפו פג אחרי 19 שנה ולכן ההפנייה שלך לאתר רשם הפטנטים שוב לא נכונה ולא רלוונטית לדיון.
הפטנט לא מגן על יצירות וכאן דובר על עיצוב שהוא חלק מיצירה שמוגנת בזכויות יוצרים ולא פטנט שהוא צעד המצאתי טכני תוכל לקרוא על כך באתר הפטנטים. אגב: אתה רושם מדגמים לכם יש רשם המדגמים תחפש באינטרנט ותוכל למצוא אותו הוא קשור למשרד הפטנטים. אתה לא חייב לעשות כלום הכל בחירה שלך אתה לא חייב גם לרשום סימן מסחרי אבל כדאי.
אנ ימניח שיש הבדל בין זכויות יוצרים וקניין רוחני שלרוב או לפחות
במקרים המוכרים לי הדיון עוסק בעניין זכויות השימוש בעבודה
כולל קבלת תמלוגים או אחוזים, כלומר מההיבט המסחרי כלכלי.
לצד זה יש את עניין המקוריות והחיקוי או העתקה זהו עניין אתי.
בלי קשר לסיגייה המשפטית, עניין שקשה להוכיח אותו אך קשור
למוסר ואמות מידה, מותר בכלל לדבר על אלו היום??
מה אפשר להגיד? מבאס!!
וגם לך תוכיח ולך תתחיל להתעסק עם תביעות..
עוד..
http://www.facebook.com/groups/283726848310382/
התשובה לכותרת (השראה אבידנית-משהו) : נִירֹאֳבָר (נראה+עבר)