אמנות
באמנות, כמו באמנות, אין דבר כזה שאין דבר כזה. בעידן כה פוסט מודרניסטי, מה כבר אפשר עוד להגיד על אמנות? מה שאפשר, ייאמר פה.
מיכל טורנובסקי
המרָאה
שיחה בין אישה לבבואה על דברים שנמנעים לדבר עליהם בקול. [לילה, חדר, ראי] הַמְרָאָה I (דיוקן עצמי מול המראה), 2015. הבבואה [מביטה באימה]: תסתכלי על היד שלך, לא יאומן! היד שלך, היא, היא כנף! האישה מביטה בידה השמאלית שהפכה לכנף, מרימה אותה מעלה – מטה, ושוב מעלה – מטה , […]
מורן שוב
לא לכאן ולא לשם
נושא החודש באנטייטלד הוא הימנעות. אני מעדיפה לשאול שאלות ואז להבין ואז לבחור. אני גם אוהבת שבוחרים בי. את לא לכאן ולא לשם הכנתי במיוחד למדור הפעם, ואת מה איך לאן?, מכאן ובואי – הכנתי לפני שלוש שנים. (אמרתי שאני מעדיפה לבחור, אבל כשזה קשה לי – אני מעדיפה הכל מאשר […]
מיכל טורנובסקי
לצעֵר פנים
פעם כתבתי – עכשיו זה זמן טוב לצער פנים. התכוונתי לכתוב לצייר. טעות בהקלדה שהחליפה י ב – ע יצרה משפט עם משמעות אחרת. ניסיתי להבין למה הקלדתי מה שכתבתי, האם זו רק טעות או הכוונה למשהו אחר. בציור פנים אפשר לבנות את זוויות השפתיים, לשרטט את קו העיניים הנמשך […]
מיכל טורנובסקי
הנשיקה (ומשהו אחד על קסם)
מונק צייר עשרות פעמים את הנשיקה. בכל פעם קירות החדר נעים תחת אותה פעילות טקטונית של משיכת מכחול המרעידה ווילון, חושפת טפח מואר מצלע רחוב. המיטה ריקה, ברוש יתום, נאהבים מחובקים. לפעמים הם בבגדיהם ויש שעוטים הם את מערומיהם. רק הפנים נבלעות האחד בתוך השנייה, מעשה כשפים של אהבה. כמו […]
מיכל טורנובסקי
כוכבים הם זיכרונות רחוקים
מישהו אמר לי פעם שכוכבים הם זיכרונות רחוקים. אתמול בלילה הלְבָנָה האדימה. ליקוי ירח הוביל לליקוי זיכרונות- צל כבד של רגשות הבעיר הכול (כמו יד הנרתעת קְפוּצָה ממגע במעקה ברזל רותח). אנשים, שלא כמו כוכבים, אינם נותרים לנצח, ואני לא יודעת להסביר למה זה קורה דווקא בקיץ. באחד מימי שישי […]
מורן שוב
רוטינה. סרט אימה
קשה היה לי לגשת ולעסוק בנושא החודש "שגרה", וכשניסיתי להבין מדוע, עלה בדעתי שאולי זה קשור למילה "רוטינה", ולנדר שנדרתי פעם כשהייתי הרבה יותר צעירה: אני לא זוכרת בדיוק מתי ורק יכולה לנחש למה, נדרתי, ביני לביני, כפי שנודרים, לעולם לעולם לעולם לא לומר את המילה "רוטינה". ומי התיר לי את […]
