הקדמנו להגיע למסיבת העיתונאים במוזיאון הלאומי לעיצוב בניו־יורק הקופר-היואיט, לפחות ברבע שעה. אז יחד עם מיכל אשתי, הלכנו לפינת הרחוב לחפש בית קפה, ומיד לידו עמדה חנות משקפיים קטנה. בחלון הראווה הוצגו זוג משקפיים עגולים ששני מזרקים קטנים צמודים לידיות. 'אלה יופיעו בתערוכה' אמרתי ונכנסתי פנימה לבקש רשות לגעת בהם. […]
כאשר הושטתי את היד מחוץ לחלון של הפיאט חמש מאות היד ידעה לגעת באויר. הוא הדף אותה אחורה כשהיא היתה פתוחה וניצבת לכוון התנועה, וההתנגדות פחתה כשהיא היתה מאוזנת. אני יכול לזכור גם את התנועות הגליות עם כף היד כלפי מעלה ומטה כדי לחוש את מטען האויר חפון בכף ידי. […]
דנידין הבלתי נראה היה דמות מיתולוגית בספרות הילדים של שנות ה-70. באמצעות השיקוי המיוחד הוא הצליח להעלים ולהערים על אויבנו הרבים מנשוא. 'הבלתי נראה' הוא גם הבלתי נתפש, אך בגלל חוסר ממשותו הוא מצליח להשאר לעד. כך הוא האל היהודי. אין לו פנים, אין לו תוים, אין לו מראה פיזי. […]
