עין אחת עייפה, ממשיכה לבהות במסך. זה לא פשוט לסרב לטריליון פיקסלים פר־אינצ'. עין חלשת אופי לא למדה לעמוד על שלה.
הנימים פוקעים. היא כבר לא מסוגלת יותר, אז מחשיכה את המסך ויוצאת אל הרחוב להירגע. אבל שמש צהריים ערנית חזקה ועויינת מסנוורת. משקפי ההגנה לא מחשיכים את האור בצורה מספקת.
ואני רק רוצה לחזור להיות איש מערות בתקופת־האבן.
יפה מאד! גם צילום טיפולוגי נוסח הבכרים וגם ההחשכה והטקסט הסוחף.
לשמחה שירמן יש עכשיו סידרת דיוקנאות שמוצגת במוסררה עם הטונאליות הזו בערך. מומלץ ביותר.