זיכרון ילדות מהראשונים שצברתי, טמון במספריים של סבתי. מדובר במספריים הגוזרת בקו אחד מהיר ועדין דמות ילדה הנפתחת לשרשרת של ילדות אוחזות זה יד זה ביד. הן נפתחות כקסם לתנועה וריקוד, מדו-ממד למחול קטן ומופלא.
זיכרון זמין ומידי כל כך, המלווה אותי. זה שהביא אותי לפזר בקופסת החפצים שלי, ילדות בודדות, עשויות חומרים שונים, מהרחוב משולחן העבודה, מהמחסן.
צילמה: יערה אורן
אפשרות התגובות חסומה.