מירב פרץ

את אחת האבחנות החדות ביותר על עיצוב מוצר עכשווי לא מצאתי בספר עיצוב, מגזין, או קטלוג תערוכה, אלא דווקא אצל הסופר הצרפתי הנוקב מישל וולבק. בערך באמצע הספר "המפה והטריטוריה", חושף וולבק בכמה שורות קצרות את הפן האידיאולוגי הסמוי, שעומד מאחורי פרקטיקות של עיצוב מוצרים אינטראקטיביים. "ידידותיות למשתמש", למשל. פעולת החשיפה, שדורשת ממעצבים ביקורתיים תילי תילים של הסברים והצהרות, מתבררת פתאום בכמה פסקאות ציניות ואגביות לכאורה. בלי מאמץ מיוחד, מצליח וולבק למשוך את השטיח מתחת לרגליו של כל מעצב המאמין כי עבודתו היא ניטראלית ומסתכמת במציאת פתרונות נוחים ואסתטיים לצרכים שימושיים קיימים.

גיבור הספר ז'ד, צייר ריאליסטי שמתמחה בדיוקנאות של בעלי מקצועות, פונה לסופר מישל וולבק (שמופיע כדמות מרכזית בעלילת הספר), על מנת שיכתוב עבורו מאמר לקטלוג תערוכה. ז'ד מבקש לצייר את דיוקנו של וולבק כבעל מקצוע – סופר – ולהעניק לו את הציור במתנה. לשם כך הוא רוכש מצלמה חדשה, באמצעותה הוא מתכנן לקחת מספר צילומים, בסיס לעבודת הציור הממושכת בצבעי שמן. בדרך לביתו של וולבק, מעיין ז'ד במדריך למשתמש שמצורף למצלמה, דגם ZRT-AV2 מתוצרת סמסונג. המדריך פותח ומציג את המצלמה שמשלבת "את החידושים הטכנולוגיים המתוחכמים ביותר – כמו למשל גלאי אוטומטי של חיוכים – באותה נוחות אגדית שבנתה את שם המותג".

בעוקצנות אופיינית ממשיך וולבק לתאר את הטקסט: "אחרי הפּסקה הלירית הזאת, השאר היה עובדתי יותר". הוא מתאר את עיצוב המצלמה ככזה הנובע מגישה שמתאפיינת ב"אופטימיות שקולה, שופעת ופדרלית", אותה הוא מזהה כמגמה הרווחת בעיצוב מכשירים טכנולוגיים מודרניים. וולבק מתעכב ומדגיש כי גישה זו איננה גזרה משמים, ומפליא להדגים: "כך למשל, במקום התוכניות 'זיקוקין די נור', 'חוף ים', 'תינוק 1' ו'תינוק 2' שהציע המכשיר במצב סצנה, אפשר היה אולי למצוא 'קבורה', 'יום גשם', 'זקן 1' ו'זקן 2'".

כך, בכמה שורות בודדות ובאמצעות דוגמה קצרה ועוקצנית, מצליח וולבק להניח את היסודות להבנה שעיצוב איננו פעילות ניטראלית נטולת הקשר. המעצב הביקורתי, אנתוני דאן, יוצא בספרו Hertzian Tales נגד הנחות היסוד שעומדות מאחורי עיצוב מוצרים אלקטרוניים וטוען כי השעבוד שלנו הוא לא למכונות עצמן, או לאנשים שבונים ומחזיקים בהן, אלא לתבניות המושגיות, לערכים ולמערכות החשיבה שמגולמות בתוכן. כאשר אנו משתמשים באובייקטים אלקטרוניים, השימוש שלנו מוגבל למודל דמיוני של "משתמש ממוצע", "מצוי", או "סביר". מבלי שנרצה בכך אנו מקבלים עלינו תפקידים שנוצרו על ידי מומחים להנדסת אנוש שעובדים עבור התאגידים הגדולים. דאן מסכם וקובע נחרצות: " […] עיצוב הוא תמיד אידיאולוגי. ידידותיות למשתמש עוזרת להסוות את העובדה הזאת. הרעיונות והערכים, שמגולמים באובייקטים מעוצבים, הם לא טבעיים, אובייקטיביים או קשיחים, אלא מעשה ידי אדם, מלאכותיים ונזילים".

ז'ד הצייר ממשיך לקרוא במדריך ההפעלה של המצלמה מתוצרת סמסונג ותוהה בנוגע לתכניות שהיא מציעה: "למה 'תינוק 1' ו'תינוק2'?". כאשר הוא מגיע לעמוד 37 בחוברת, ז'ד מבין כי הפונקציה הזו נועדה כדי לטעון את תאריכי הלידה של שני תינוקות שונים. בעמוד הבא הוא מגלה כי התוכניות המיוחדות נוצרו כדי לשחזר בצילום את גוון העור ה"בריא" וה"רענן" של תינוקות. "אכן, הוריהם היו ודאי מתאכזבים אילו בתמונות יום ההולדת שלהם, תינוק 1 ותינוק 2 היו נראים עם פנים כמושים, מצהיבים; אבל עד כה לא הזדמן לז'ד להכיר תינוקות באופן אישי; הוא גם לא ציפה שתיקרה לו ההזדמנות להשתמש בתכנית 'חיית מחמד', ובטח שלא בתכנית 'מסיבה'". וולבק מסכם בחדות: "בסופו של דבר, אפשר שהמצלמה הזאת לא היתה בשבילו".

☼ עוד מאת מירב פרץ ← להדפיס את המדפסת