ויקטור פרוסטיג

שבועת הרופאים, שכל רופא חתום עליה, היא שבועה שעיקרה מוסרי וערכי, מתוך הבנה שתפקידם של הרופאים אינו טכני בלבד. לתפקידם בחברה יש השלכות אתיות ולכן יש להגדיר גבולות ויעדים המתווים את התחייבותם לרפא כל אדם.

לפני שנים אחדות העלו סטודנטים למנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד היוקרתית (HBS) לבטים לגבי מוסריות עיסוקיהם והערכים המנתבים את דרכם. הייתה להם תחושה שהשאפתנות להצלחה מסחרית הנמדדת בכמויות הכסף, ברווחים, אינה יכולה להיות יותר המדד היחיד. המדד הרציונאלי שהיה מספק במאה ה־20 אינו עומד במבחן המאה ה־21. מדד שמביא להתנהלות קצרת ראייה וגורם בכך לנזקים סביבתיים, להתנהגות לא מוסרית כלפי אנשים ומוחק ערכים איכותיים בשמם של ערכים כמותיים. בעקבות הלבטים יזמו הסטודנטים נוסח שבועה למנהלי עסקים והציעו אותו לחתימתם של סטודנטים ובוגרים (MBA Oath). ההיענות ליוזמה הייתה רבה וגלשה מעבר לתחומי הרווארד, להתחייבות אישית של בוגרי MBA באוניברסיטאות וארגונים שונים. מתברר שהם נגעו בנושא שרחש מתחת לפני השטח ובמעשה שלהם העלו אותו לשיח החברתי. את ההשלכות שלו נראה כחלק מהעתיד המשתנה לנגד עינינו.

אנו עדים לשינויים ערכיים בכלכלה העולמית, המתהווים אולי לאט מדי, אך הם הולכים ומתחזקים. לשינויים אלה השלכות על מקצוע העיצוב. מקצוע שמשרת את הכלכלה הישנה ומקבל לאט לאט פנים של מקצוע לא מוסרי. מקצוע המתייחס לאנשים כמכונות (הנדסת אנוש), אנשים כמשאב (כוח עבודה פונקציונאלי), אנשים כצרכנים (כוח קנייה). מתייחס לאנשים כפתיים שאינם מבינים דבר וניתן לפתותם לכל דבר (כוח התקשורת). אנשים שכל משמעות חייהם מגיעה לביטוי בקניית העיצוב האסתטי, האופנתי, הבא (כוח המראה). גם המעצבים עצמם אינם אלא ברגים במכונה. מעצבים שתפקידם לספק את התוצר המצופה מהם תמורת חשבונית. האם אנו מרגישים שזה יעודנו המקצועי, לשרת את המכונה התעשייתית, האופנתית, התקשורתית?

אולי הגיע הזמן לשבועה אישית שכל אחד יציב למולו ותצטרף ליצירת שבועה קהילתית של המעצבים. שבועה שבה אנו מצהירים לעצמנו ולחברה, שאיננו מוכנים להשתתף במשחק ללא תנאים, והתנאים הם מוסריים וערכיים בעיקרם.

להלן כתב שבועה שכל אחד יכול לקחת ולעצב לעצמו, כל אחד יכול להוסיף עליה את ערכיו. השבועה היא אישית אך הצגתה לעיני כל יוצרת התחייבות ואחריות הדדית.

שבועת המעצב

כמעצב אני מכיר בתפקידי ליצור ערך מוסף לאדם, לסביבה, לחברה ולתרבות.
לעבודתי כמעצב השלכות פיזיות, מוסריות וערכיות. מעשיי כמעצב משפיעים על חייהם של אנשים באופן ישיר ועקיף, היום ומחר, כאן ושם. לכן:

• אני מתחייב לעצב מתוך כבוד ואמפתיה לאנשים, לסביבות, לחברות ולתרבויות.
• אתנגד לכל ניסיון להזיק לאדם, לסביבה, לחברה ולתרבות, ואמנע כוחנות והולכת שולל.
• אשמור על זכויות האדם באשר הוא ואמנע אפליה וניצול לרעה.
• אני מתחייב לעצב בשיתוף, ברצון לשילוב, ביצירה אחראית, להתקיימות הדדית.
• אתן כבוד והוקרה לאלו שהזינו, חינכו, שימשו דוגמה ושעליהם אני נסמך.
• כמעצב אני מכיר בהשפעת מעשי על העתיד ולכן אפעל מתוך דאגה לבאים אחרי.
• אקדם את ענייני מתוך שיתוף וקידום רעיונות שישתלבו בסביבה, בחברה ובתרבות.
• אשקיע בפיתוח עצמי כדי שאוכל לעצב ביתר מקצועיות ואחריות.
• אכבד את ההסכמים, ההבנות והחוקים הנוגעים בעבודתי כמעצב.
• אשאף לדעת את כל ההשלכות שיש לעבודתי כדי שאוכל לומר באחריות: “את זה אני עיצבתי".

בנוסף לאמור אקדם את הנושאים הבאים:
(הוסיפו התחייבויות משלכם וחיתמו על השבועה – למטה בתגובות)

☼ עוד מאת ויקטור פרוסטיג ← טחינה מודרניסטית