משיטוט אקראי באינטרנט וצפייה בטלוויזיה, נתקלתי השבוע במקבץ המילים הזה: בן-אדם; בן-כלאיים; בן-לאדן; אי-אמון; בלתי-נמנע; חד-פעמי; כ-4 דקות; ב-1989; המאה ה-21; תל-אביב; בין-לאומי; דו-לשוני; דו-שיח; חד-צדדי; צפון-מזרח; סוף-סוף; אנטי-גיבור;
מה משותף לכולן? או יותר נכון, מה הטעות בכולן? כמובן שהן אינן מאויתות נכון. בכל צירופי המילים האלה צריך להשתמש ב'מקף מחבר', או בשמו הנפוץ יותר 'מקף עליון': אנחנו מנהלים דו־שיח ולא דו-שיח. תפקידו של המקף העליון, הוא לחבר בין שתי מילים ויותר ולצרפן למושג אחד. המקף העליון מגיע אלינו מהמקורות—למרות שתפקידו בעבר היה מעט שונה—וּמכל טעמי המקרא, הוא האחרון ששרד לעברית הכתובה המודרנית. כסימן טיפוגרפי המתיישר לגג האותיות ולא לאמצע השורה, הוא מקסים וייחודי, ולא נראה בכלל באנגלית ובשפות המערביות שאנחנו נתקלים בהן בדרך כלל.
Video Killed The Radio Star
לצערי הרב, סממנים למותו של המקף העליון נמצאים בכל מקום. אם תפתחו עיתון, לרוב תמצאו שימוש נכון, אבל הוא הולך ופוחת; יותר ויותר אפשר לראות שכותבים תל אביב ותת אלוף, ולא תל־אביב ותת־אלוף. כנראה, מישהו, עשה חישוב שפשוט לוותר על המקף יחסוך לו אלפי הקלדות לאורך חייו.
אז למה זה קורה? כמו סימנים גרפיים אחרים, ההחלטה אם לכלול את הסימן במקלדת המחשב, היא החלטה אקוטית לכמה הוא יהיה בשימוש יום־יומי. למעשה ככל שכתב היד—ויכול להיות שבסוף גם הדפוס—ילך ויעלם, הסימנים הטיפוגרפיים שמרבית האנשים ישתמשו בהם, יהיו תלויים בעצם – במהנדסים. מקלדת המחשב, שמבוססת על מקלדת מכונת הכתיבה, היא למעשה הסטנדרט היום לתווים הנמצאים בשימוש. לאיך נקבעו הסימנים במקלדת יש מספר סיבות, וחלקן היסטוריות וטכניות, אבל העובדה היא שאם אתה לא עובד באופן סדיר עם טיפוגרפיה או שטרחת לברר איך מוסיפים סימן שאינו מופיע במקלדת, רוב הסיכויים שאתה פשוט לא תשתמש בו. איפה שהוא בשנות ה־70 (אולי 60?) שעיברתו את המקלדת לשפת הקודש, נשאר—מסיבות שאינן ידועות לי—המקף העליון על רצפת המחסן הענק שאכסן את המחשב העברי הראשון. ומאז, הפופולריות שלו בירידה. הגלגול הנוכחי של מקלדת המחשב, הוא מקלדת הטלפון הסלולרי, שכמובן נתונה לעוד יותר רדוקציה במספר הסימנים הנגישים למשתמש. אם נלך עוד צעד אחד קדימה, נגיע למקלדת מסך המגע, שלמרות שלא נתונה לחסדיה של מקלדת פלסטיק, גם בה אי אפשר למצוא את המקף העליון.
הפרד ומשול
המקף העליון הוא לא הקו היחידי בכתב, ישנם עוד שלושה סימנים טיפוגרפיים – הנקראים קווים/מקפים מפרידים. המקף הרגיל (hypen): – , מקף בינוני (en-dash): – , והמקף הארוך (em-dash): — .
כמו המקלדת והטלפון הסלולרי, הם הגיעו מחו"ל, מהשפה האנגלית. לכל אחד מהמקפים האלה שימוש ספציפי, והוא שונה קצת בין עברית ואנגלית בגלל שבעברית יש מקף נוסף, המקף המחבר, שאינו קיים באנגלית.
המקף הרגיל ישמש לסימון טווח, למשל: הרכבת נוסעת בקו יבנה-חיפה
במספרי טלפון: 054-1234567
כמציין יחסות: מרכז פרס-רבין לשלום
במידה ויש מושג מורכב בתוך משפט המציין יחסות, כמובן שיש להשתמש במקף עליון: מרכז בן־גוריון-פרס לשלום
באנגלית השימושים הם זהים, למעט השימוש ביחסות. מכיוון שאין מקף עליון באנגלית, במידה ויש מושג מורכב וגם יחסות יש להשתמש במקף למושג, ובמקף בינוני לציין את היחסות. למשל:
The Tel-Aviv–London flight takes 4 hours.
צריך לשים לב שהמקף הרגיל יופיע ללא רווחים לפניו ואחריו.
המקף הבינוני משמש כתחליף לפסיק במשפט שיש בו השמטה:
הבעל רוצה את הבית, והאישה – פיצויים
במקום נקודתיים לציון פירוט או הסבר לתוכן הקודם לו:
המטוס טס במהירות – כמאתיים קמ"ש
הפרדה בין נושא ונשוא (בעיקר בכותרות):
הנאשם הראשי בפרשה – ראש ועד העובדים
ולפני חלק במשפט שיש בו ייחוד, הפתעה או שבירה של החלק הראשון: המשחק נגמר בדרמטיות – הפסד לאלופה
בעברית יופיע המקף הבינוני עם רווחים לפניו אחריו. באנגלית לעומת זאת, אם הוא מציין יחסיות אז הוא יופיע בלי רווחים, ואם הוא מציין ייחוד או שבירה – עם רווחים.
המקף הארוך יכול לציין ציטוט:
"להיות או לא להיות?" —שייקספיר
אבל שימושו העיקרי הוא כתחליף לפסיקים או נקודות בקטע טקסט: כדי לציין שבירה זמנית של רצף הקריאה, פירוט משני לתוכן המשפט שהמחבר מצא לנכון לכלול בפסקה, שינוי רגעי בטון של המשפט, או הערת המחבר/שוליים המגיעה בתוך המשפט עצמו:
החזרת התלבושת האחידה—שבעיניי מיותרת לחלוטין—תחייב הורים לקנות מחדש פריטי לבוש לילדיהם.
דוגמה נוספת:
הערים המתוירות בעולם—ניו־יורק, פריז וטוקיו—הן גם כמובן היקרות בעולם.
במקרים אלה, יש להוסיף מקף ארוך לפני ואחרי השבירה. המקף הארוך יופיע ללא רווחים כאשר הוא בגוף טקסט, כדי לא להפריע יותר מידי לרצף הקריאה, אבל במידה והוא משמש כשבירה במשפט קצר או כותרת, יש כאלה המוסיפים לו רווחים. כמעט מיותר לציין שאם המקף שבירה הראשון הוא ארוך, גם השני צריך להיות מקף ארוך, ולא אף מקף אחר.
להאשים את הטכנולוגיה או את האנשים שחשבו עליה, זה קל—וגם כיף—אבל בסופו של דבר קידמה אי אפשר לעצור. השימוש במקף העליון ובמקפים המפרידים, תלוי רק ברצון של אנשים. אנחנו חיים בעולם שעובר תהליכים מואצים של אופטימיזציה – כמה שפחות קליקים, כמה שפחות הקשות, בכמה שפחות זמן. ואין בכך שום דבר רע, רק צריך להיזהר לא להשאיר מאחור שפה, היסטוריה, תרבות.
ותכלס?
לא צריך לפתוח את חלון הגליפים של אינדיזיין כדי להוסיף מקף עליון. זה הרבה יותר פשוט (אך לא מספיק) ממה שרוב האנשים חושבים, בזמן הקלדת טקסט לוחצים בפיסי: על כפתור ה־Alt והספרות 0206 (Alt + 0206).
במק: על Alt וסימן הקו המפריד "|" שנמצע בדיוק מעל מקש האנטר (| + Alt). להוספת מקפים מפרידים כדאי להשתמש באתר הזה, שנותן לבחור מגוון סימנים בלחיצה פשוטה. ואם אתם פשוט אוהבים לעשות העתק+הדבק, אז בבקשה: ־ – – —.
רק אל תשכחו להוסיף אותם במקומות הנכונים…
את הניקוד כבר כמעט ואיבדנו (למרות שמעולם לא הבנתי איך זה עובד בדיוק..) הטכנולוגיה די השאירה אותם מאחור. אולי זה פשוט אבולוציה – המתאים שורד.
—
אני חושב שצריך לעשות הפרדה בין הקלדה/כתיבה יומיומית של מיילים וכודומה לבין כתיבה מקצועית של טקסטים שמיועדים לתפוצה שאז באמת חשוב לשמור על הסמלים האלה כחלק מהשפה העברית ולהשתמש בהם. חוץ מזה שהם כל כך יפים. לי יש חיבה יתרה למקף העליון. וגם למקף הארוך :)
—
אחת הסיבות לבעיה נמצאת בפונטים המקצועיים שאיתם מעצבים גרפים משתמשים – במקרים רבים מידי מצעבי הפונט במחוזותינו לא טרחו לעצב מעבר לסימנים א-ת, 0-9.
—
רק שאלה. כשמילה נשברת בסוף שורה בעברית (hyphenation) איזה מקף צריך להופיע? מינוס או מחבר?
—
אגב השתמשתי במיקופים בצורה נכונה? זה קשה.
בתור משתמש כבד במקף (שעד היום שימש אצלי כשם כללי לכל ארבעת הסימנים שתארת), אני מעריך שהשארתי מאחורי אלפים רבים של קווים הוריזונטליים באורכים שגויים.
בכל מקרה יש כאן המחשה לכך שהשרירותיות הפנימית של השפה (במקרה הזה הכתובה) מביאה למצבים מרתקים בהם שינוי גרפי קטן של הסימן הופך לחלוטין את המשמעות שלו (במקרה זה מסימן מחבר לסימן מנתק).
אני מכורה לסוגריים, סוגריים כפולים, סוגריים מרובעים וקצת גם מסולסלים. ובתור שכזו, אני גם מנצלת לי את המקף לפעילות דומה לזו של הסוגריים, לצאת רגע מהמשפט, לפתוח סיפור בסיפור, לפתוח סוגריים, ואופס לסגור סוגריים.
מרתק בעיני היררכיית המקלדות, מי נשאר מי יוצא. קצת ברצף לפוסט על ה-@.
אין לי מושג איך עושים מקפי חיבור, עליונים ומינוסים. אני בקושי רואה את ההבדל, אבל מאוד מתרגשת מאיך שאתם מתרגשים מזה :).
עוד באותו עניין:
http://www.safa-ivrit.org/punctuation/hyphens.php
יצויין כי בלינוקס המצב טוב יותר. קיימת פריסת מקשים עברית (lyx) שכוללת בין היתר גם סימנים נוספים כולל תווי בקרה לשליטה על הכיווניות (LRM ו־RLM).
לעניות דעתי, המקף הארוך (m-dash) אינו תו תקף בשפה העברית. וראה הדיון באתר שפה עברית שקושר לפני (המזכיר את המקף הארוך אך לא מפרט מקרים בהם יש להשתמש בו), והדיון באתר האקדמיה ללשון העברית, שאינו מזכיר מקף ארוך כלל, אלא רק מקף וקוו מפריד.
חוץ מזה, העיצוב של הבלוג הזה מעניין. אני לא בטוח עד כמה הוא נוח באמת.
צחי, ברמה העקרונית, אתה צודק, המקפים/קווים מפרידים הם לא תווים בשפה העברית. אבל ישנן עשרות סימנים ומילים שפעם לא היו חלק מהשפה, ועכשיו הן כן. הספרות למשל (1,2,3..) נחשבו במשך מאות שנים כמשהו שמשתמשים בו רק בשפות לועזיות, ולא בעברית.
העניין הוא שאם ישתמשו בסימנים האלה (ויש לא מעט בעברית שמשתמשים בהם), בצורה מושכלת והגיונית, הם יהפכו להיות חלק מהשפה בגלל העובדה הפשוטה, ששפה היא לא דבר קבוע. היא משתנה וגדלה – המילון שלפני מאה שנה, הוא לא המילון של היום, ולא המילון שיהיה עוד מאה שנה.
באותו נושא כדאי לראות הרצאה של ארין מקיין, באתר של TED, שהיא בלשנית ועורכת במילון אוקספורד, על איך מילים חדשות נכנסות למילון. אחת ההרצאות הטובות (על בלשנות, ובכלל) שראיתי הרבה זמן.
מאוד מאוד מענין. יופי של פוסט.
אני חושבת שלא שמתי לב לקיומו של המקף המחבר לפני שהתחלתי ללמוד עיצוב, והיום כואב לי בעיניים אם אני רואה שימוש במקף מפריד במקום מחבר (נראה לי שזה נקרא תסמונת פאוזנר).
אבל אולי אברהם צודק בדבריו – יכול להיות שצריכה להיות הפרדה בין הכתיבה היומיומית לכתיבה יותר מקצועית. ה־ALT 0206 הזה הוא פשוט נורא. איזה מין קיצור זה?! ומצד שני, קצת התרגשתי לראות את המקף המחבר האלגנטי על דפי האינטרנט.
ומה לגבי כתב יד? כן, אני יודעת שזה פאסה, אבל מישהו פה השתמש פעם במקף מחבר בכתב ידו?
סחטיין על הפוסט – אבל היה לי מוזר שדווקא מישהו ששם לב כל כך לפרטים משתמש באופן לא נכון באות "ש".
"איפה שהוא בשנות ה־70 (אולי 60?) שעיברתו את המקלדת לשפת הקודש, נשאר—מסיבות שאינן ידועות לי—המקף העליון על רצפת המחסן הענק שאכסן את המחשב העברי הראשון."
אחת הנפילות הגדולות של העברית בשנים האחרונות, בעיני, היא איבוד ההפרדה בין "ש" ל"כש". "ש" זה בעצם קיצור למילה "אשר" ו"כש" זה קיצור למילה "כאשר". ברור מכאן שבמשפט שלמעלה היה צריך להיות "כשעיברתו" ולא "שעיברתו" (="כאשר עיברתו"). במילה "שאכסן", באותו משפט, כמובן שה"ש" נכונה – זה קיצור ל"אשר אכסן".
זה אולי לא נוגע לעיצוב ולטיפוגרפיה, אבל ההערה כן נוגעת לאופי הפוסט ולכן בחרתי שכן לכתוב אותה.
עצוב לי על השגיאה המשתרשת הזו בעיקר משום שאני חש שהיא פוגעת _בהבנה_ של אנשים (בעיקר ילדים) את המילים אותן הם הוגים.
האם אחרי עשור או שניים של טשטוש מוחלט בין "ש" ל"כש" לא יוסיפו לעוני של השפה שלנו, שגם כך דלה כל כך במילים ביחס, לדוגמא, לאנגלית?
דעתי היא, שיכול להיות שזה נכון אקדמאית, וככה צריך וכו' וכו', אבל העובדה היא שבגלל שהיום לא רואים את המקף העליון בשום מקום, כשכבר רואים אותו, זה נראה לגמרי כמו טעות.
עכשיו אפשר להתווכח ולהגיד שאנחנו מעצבים ויש לנו כוח לשנות וכן הלאה, אבל העובדה היא סוגי המקפים האלו מתו באבולוציה של השפה המודרנית ואנחנו לא יותר מידי מרגישים בחסרונם.
עכשיו אמנם כשאני רואה טעות במקפים זה טיפה מפריע לי, אבל זה רק כי מיכל פאוזנר שטפה לי את הראש, לרוב האנשים ה"לא מעצבים" שעבורם אנחנו מעצבים, לדעתי המקף העליון יותר מפריע בחריגות שלו מאשר עוזר.
עוד באותו עניין: http://www.scooper.co.il/blog/51
אני מרגיש ממש מוזר: האם אני האדם היחיד שחושב שהעובדה שהמקף לא מופיע במקלדת הנפוצה זו פשוט טעות שצריך לתקן?
אם נכון לכתוב את המקף בעיתונים, בספרים ובשלטים, למה לא לכתוב אותו גם בדוא"ל? האם הוא צריך להיות נחלה בלעדית של עורכים מקצועיים? נכון שרוב האנשים לא לגמרי מודעים לקיומו וגם האקדמיה לא הגדירה כללים ברורים לשימוש בו, אבל המצב כעת הוא שהמקף פשוט לא זמין, אז הדיון כמעט לא רלוונטי. אם הוא יהיה זמין, אפשר יהיה לדון בכללים ברורים יותר ובחינוך הציבור לשימוש נכון בו.
אם המקף העילי נחוץ לכולם, אז למה להשתמש בצירופים מוזרים עם Alt או להגדיר פריסת מקלדת פרטית? למה לא לפנות למכון התקנים ולחברות התכנה ולבקש שהוא יהיה זמין במקלדת התקנית?
ובכן, זה מה שאני עשיתי: פניתי למכון התקנים. מכון התקנים השתכנע שהמקף באמת נחוץ במקלדת, ועכשיו אני מקווה שאוכל לשכנע בזה גם את מיקרוסופט ואת אפל. אני אשמח אם תצטרפו אליי.
וגם: אני מצטרף להערה של צחי – אין צורך לייבא מאנגלית לעברית מקף ארוך נוסף שאין לפניו ואחריו רווח.
ועוד באותו העניין:
http://www.haayal.co.il/story?id=76&NewOnly=2
מאמר מקסים על נושא שמעצבים שוכחים.
אחד הדברים שהכי מעצבנים אותי בשנקר, זה מעצבים— טיפוגרפים—שאין להם שום הבנה וכבוד לשפה, לחוקים שלה, לתוכן של הצורות האלה שהם מעצבים. וזה קורה אצל מרצים ואצל סטודנטים כאחד. יהיה תענוג אם זה יפסק.
יש לאמר "מקלדת מסך המגע" ולא "מקלדת המסך מגע" (למעשה, אפשר, אך לא חובה, למען יתר קריאות גם לאמר "מקלדת מסך־המגע" היותר המילים "מסך" ו"מגע" מצטרפות לכדי מושג אחד).
מלבד זאת, במקום "נתונה לעוד יותר רדוקציה" מוטב לאמר "נתונה לרדוקציה נוספת". יתרה מכך, מדוע לא להשתמש בעברית ולאמר "נתונה לצמצום נוסף"?
לעניות דעתי, כל אחת משתי הטעויות הנ"ל (וודאי שהטעות שאבנר העיר עליה) צורמת פי אלפי מונים יותר מאשר הטעות שתיארת במיקום המקף. ראיה לכך היא שאף באתר האקדמיה ללשון העברית ( http://hebrew-academy.huji.ac.il/decision5.html ) מצוין שעל המקף להיות מסומן בגובה ראשי האותיות אם אפשר, כלומר: אם אי אפשר לסמנו שם מסיבה זו או אחרת, מותר לסמנו בגובה אחר.
צא ולמד ללכת בטרם תעיר לאחרים על כך שאינם עפים נכונה.
Hello Yannai –
don't be so narrow minded.
בטח אתה מהבוקים האלה שלומדים לשני תארים ועובדים בגוגל. אבל ההתקטננות שלך וכתיבתך המתנשאת היא מסוג הדברים שגורמים לאנשים לא לנסות לכתוב לתרום בכל.
–
"צא ולמד ללכת בטרם תעיר לאחרים על כך שאינם עפים נכונה."
למה הקטנוניות?
שלום אדון X, (לפחות תגלה מה שמך הפרטי כדי שנוכל לנהל דיון תרבותי?)
אני נהנה לי בחופשה שאחרי השירות הצבאי ואף לא התחלתי תואר ראשון (מי חושב על תואר שני – ועל שניים?!).
אגב, את שמי באנגלית אני כותב Yanay.
ולשאלתך – הקטנונית באה כבבואת הקטנוניות שבפוסט שעליו הגבתי.
ינאי, על מה כל הכעס הזה? אלו רק מקפים, אתה יכול להתעלם מהם…
♥
ניר – אין לי דבר וחצי דבר נגדך. בקריאה שנייה אני רואה שתגובתי הייתה חריפה משהתכוונתי ועל כך התנצלותי (אני מקווה שתקבלה).
הסיבה ללשון של תגובתי נעוצה במשפט "מה משותף לכולן? או יותר נכון, מה הטעות בכולן? כמובן שהן אינן מאויתות נכון" – מצאתי את המילה "כמובן" מתנשאת ועל כן עניתי באותה המטבע. אם לא לכך התכוונת – דע שכך המשפט מתפרש, לפחות באוזני אנשים מסויימים.
♥
כמעט על כל דבר בעולם ניתן להגיד שהוא קטנוני . ובאמת בזמן מסויים ובמקום מסויים הוא אכן יראה קטנוני .
מהו העיסוק בעיצוב אל מול אלפי ילדים רעבים בעולם השלישי .
קטנוניות
אם מצאת משהו קטנוני הרי שאתה מוזמן ינאי לסגור את הדף לעבור הלאה .
הרי להגיב לדברים קטנוניים זה לתת להם מקום ולרדת לרמתם
אם כך, מדוע הגבת לדבריי?
כפי שבוודאי תוכל להסיק ממה שכתבתי אני אוהב קטנוניות
..
אני מעריץ קטנוניות
..
אני חושב שהיא היא טעם החיים
..
כי במבט גס הכל בדיוק אותו דבר
..
כל הקסם נמצא בפרטים ולולא הם היינו מתים משעמום
זה מהיום:
"…האקדמיה ללשון העברית דרשה – ויצרניות המקלדות יוסיפו אפשרות לכתוב מקף תקין…"
http://www.nrg.co.il/online/16/ART2/282/978.html
איזה מעולה! באנטייטלד התחילה המהפכה שממנה יצא המקף במקלדות.
אני מצטער להידחף ולהרוס את החגיגה, אבל זה לא התחיל כאן, אלא אצלי. הַשוו את התאריכים:
http://haharoni.wordpress.com/2009/05/11/revizya/
(הא? יש לכם רק אותיות גדולות בגופן פה.)
הייתי בוועדה הזאת, אך משום־מה זה לא מוזכר בכתבה. אני כנראה מסתתר מאחורי הכינוי „מומחי האקדמיה ללשון”, אף־על־פי שאיני מייצג את האקדמיה באופן רשמי. (הא? מס׳ 2: המירכאות התחתונות בגופן שלכם זהות לעליונות.)
אמיר, לדעתי תמצא שהקישור לאייל הקורא, שנתנה Xslf למעלה, ותיק עוד יותר מהפוסט שלך בכמה שנים.
כן, אבל אני תובע לעצמי את זכות הראשונים על הרמת האצבעות מהמקלדת והליכה למכון התקנים כדי לעשות עם זה משהו. מה זה הליכה, נסיעה מירושלים לתל־אביב!
אבל עזבו אתכם שטויות. מה שחושב זה השלב הבא אחרי שהפריסה תופץ למערכות ההפעלה. השלב הזה הוא שלב החינוך ואת זה צריכים לעשות אתם, הבלוגרים התותחים בתחום העיצוב. כבר היום יש מעצבים שצריך לכרות להם את הידיים על כך שהם מתבלבלים בין קו מפריד למקף וכותבים זוועות כמו „שעות הפתיחה: 09:00־16:00" במקום „09:00–16:00„.כשהתווים האלה יהיו זמינים יותר, הבלבול כנראה יגדל. אז אנא, חנכו את ציבור המעצבים כבר עכשיו.
נורא פשוט:
– זה מינוס למספרים. מתאים לביטויים מתמטיים והפרדה בין קידומת לטלפון וזהו בערך.
־ זה מקף. בית־ספר, תל־אביב, יום־יום.
– זה קו מפריד (endash). מתאים לטווחים (עכו–צפת), ציון תחביר מקונן (העיר – היפיפיה – ראש־פינה), ושמות כפולים (פרדס־חנה–כרכור).
וזהו. אין צורך ב־emdash בעברית – זה יבוא מיותר למדי מאנגלית.
חושב שזה נחמד וערכי שהאקדמיה ללשון עושה מעשה, אבל ראוי לברר האם למרות מסורת השפה המקודשת (?!) – אין זה ראוי להפסיק להתעקש על שימוש תקני במקפים? האם ניקוד תופס מקום משמעותי בהרגלי הקריאה שלנו כיום, ששווה לעשות עבורו מאמץ כזה, ולהאיר את הנגשתו במקלדות? אני תוהה אם מעבר למספר טיפוגרפים, ומגיהות (ההכללה המגדרית מכוונת כמובן) – כל הסיפור הזה באמת יעניין או ישפיע על מישהו בשנת 2011? האם זה לא טרחני לצקצק בלשון כל אימת שמישהו כותב פשוט "תל אביב", בלי להלאות את הקורא במקף עליון, שאמנם תקני שימצא בין המילים – אך הלכה למעשה אין הוא תורם בשום צורה לקריאות בהירה יותר.
יעני, מסורת זה מהמם, אבל אולי יש אנדרטות ששווה לזנוח?
פריסת המקלדת החדשה לא באה לצקצק. היא רק מראה שאפשר.
אני לא מצקצק על „תל אביב”. אני גם לא ממש מצקצק על „תל-אביב”. אני כן רוצה לאפשר למי שכותב „תל-אביב” ורוצה לכתוב „תל־אביב” לעשות כן.
אני כן מצקצק על „תל–אביב”, כי זאת כבר הגזמה – גם להתאמץ עם תו מיוחד וגם לעשות את זה לא נכון…
ולגבי ניקוד – יש לזה ביקוש, נקודה. הו, לוּ קיבלתי שקל על כל פעם שאנשים שאינם מעצבים ואינם לשונאים שאלו אותי איך לנקד משהו בדוא״ל…
אוי, האירוניה: גם המאמר הזה כולל שגיאות. ובשפע. ראשית, זה לא נקרא "מקף בינוני" אלא "קו מפריד". בעוד שהכללים המוזכרים במאמר מתייחסים לשפה האנגלית, בה ניתן לשים en-dash (–) עם רווחים מצדדיו או em-dash (—) עם/בלי רווחים, בעברית יש להשתמש אך ורק ב־en-dash, ובכל שימוש שלו כקו מפריד יש להקפיד על רווחים מצדדיו. זה מוביל אותנו לעניין השני: לציון טווח לא משתמשים במקף '-', כי אם במה שנקרא בלשון האקדמיה ללשון העברית "קו לציון טווח". הוא מופיע כאותו תו כמו הקו המפריד, אך לעולם (הן בעברית והן באנגלית) לא יקיפו אותו רווחים. דוגמה: נדמה לי שיש במכונית 3–5 אנשים (וזו ההזדמנות להזכיר שיש לכתוב את הערך הראשון מימין, ולא משמאל. בעוד שהקו לציון טווח מציג את הערכים באופן הנכון, שימוש במקף האנגלי הופך אותם: 3-5). לבסוף, ה"מקף הארוך" (—) לא קיים כלל בעברית, בניגוד לכתוב לעיל. ראו עוד בוויקיפדיה, בה יש הפנייה להחלטות האקדמיה הרלוונטיות: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94:%D7%9E%D7%A7%D7%A3_%D7%95%D7%A7%D7%95_%D7%9E%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%93
מלבד זאת, יש סימני פיסוק נוספים שנפגעו בהשפעת האנגלית. לעתים תכופות אנו נתקלים במירכאות כפולות (") במקומות שבהם צריכים להופיע גרשיים (״)(Alt+0216), המשמשים לציון ראשי תיבות, ובאפוסטרוף ('), שאינו קיים בעברית, במקום גרש (׳)(Alt+0215). הבדלים אלו חשובים בגופנים שבהם ניתן לראות שוני בין התווים, ובעיקר כאשר רוצים להשתמש בהם בתוך ציטוט: "ותאמר האקדמיה: 'על פי החלטת פרופ׳ פסקן, יש לשים גרשיים בר״ת, אך לא בציטוטים.'"