"אינני מבין מדוע עיצוב עמיד, המחפש אחר ערכים אבסולוטיים, טוב יותר מעיצוב מתכלה, אינני מבין מדוע אבנים טובות מנוצות של ציפור גן עדן. מדוע פירמידות טובות מביקתות בורמזיות. מדוע נאומי נשיאים טובים מלחישות אהבה בחדר חשוך.
כשהייתי צעיר אספתי אינפורמציה דרך עיתוני אופנה וכן מספרים על ציויליזציות עתיקות, חרֵבות ושכוחות. מהמקום שבו החיים מתחילים ללבלב, או מן הנוסטלגיה לחיים. אף פעם לא מה"מציאות", מהעובדות היציבות וה"נצחיות".
אני חייב להסכים עם ההתכלות כחלק ממתיקות החיים. ההתכלות כמחזור חיים מואץ נראה לי כערך נחוץ בעיצוב".
צוטט ע"י מירב פרץ
„
הוא מתנסח פואטי ויפה, ולכאורה אני גם מסכים עם חלק מהתוכן. אבל מאז 1987 התאגידים חיזקו בהרבה את המגמה של מוצרים עם חיי מדף קצרים ועושים בכך נזקים אקולוגיים אדירים. אם כוונתו היא לעיצוב שמתכלה בשני המובנים – גם התפקודי וגם החומרי אז כולי אתו.
בכל מקרה תודה שציטטת.
חושבת על כך רבות, בכל יום שאני חיה כאן, בהודו. הכל נראה זמני, חולף, מתכלה…..ומליארדים חיים כך. אין לי מסקנות, זה מרגיש כמו חול.